ר"ן על שבת יד.

דמתאמרא קמי מרה. שהמרגל אומרה בפני האומר:

חזרתי לאחורי. לראות מי עומד אחרי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיב:

ל"א שאם באו בעלים ואמרו לי למה אמרת כן לא חזרתי בי לומר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:

דמתאמרא באפי תלתא. שהבעלים אמרוה באפי תלתא:

לית בה משום לישנא בישא. המגלה אותה אינה לשון הרע שגלה דעתו זה תחלה שאם תגלה אינו חושש דמידע ידע דסופה ליגלות:

דחברך חברא אית ליה. וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע:

קללה תחשב לו. אותה ברכה קללה היא לחבירו:

ושמעי אינשי ואכסני ליה. שמתאכסנים אורחים אצלו עד שמכלין את ממונו:

שמתוך טובתו בא לידי רעתו. שהאחרים שומעין שזה משבחו ואומר הלא מדת כך וכך יש בו:

צרות עין. שצרה עינו באחרים ואינו מהנה שכניו מכליו כלל אף על ידי שאלה:

אותו אצמית. ואוקימנא לעיל דהיינו נגעים:

אל יכרת מבית יואב. מפני שהרג את אבנר:

הואל. השבע ששלחך אלישע וקח ככרים:

ובחזקתו. בעוזיה משתעי:

מי שייחד ביתו לו כלומר אינו מכניס לביתו וכו'. :

למה נסמכה וכו'. בפרשת ואתה תצוה נסמכה פרשת המלואים לבגדי כהונה:

ואין אפוד ותרפים. בזמן שאין אפוד הוי עון ותרפים:

דבר שבקול. פעמוני המטיל הם נשמעין:

על מעשה קול. לשון הרע:

אהנו מעשיו. שנתקוטטו על ידו ואי קשיא אמאי לא מותיב לה משפיכות דמים וגלוי עריות דקאמר לעיל נגעים באים עליהם והכא תני דבגדי כהונה מכפרים יש לומר הא דתני בגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא על אחרים דעל ידי שפיכות דמים נענשין העולם דכתיב כי הדם הוא יחניף ובגלוי עריות כתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני:

שבחשאי. קטורת נעשית בהיכל בחשאי כדתניא במסכת יומא (דף מד.) היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה:

ויכפר על מעשה חשאי. לשון הרע בחשאי הוא:

קשיא שפיכות דמים כו'. דקאמר לעיל בגדי כהונה מכפרים על אחרים וקא חזינא דעגלה ערופה מכפרת על האחרים דעל ההורג אינה מכפרת דקי"ל בסוטה (דף מז:) שאם נתערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג מנין שהוא נהרג ת"ל ולארץ לא יכופר וגו':

קשיא לשון הרע. דלעיל קתני דבגדי כהונה מכפרין:

דלא ידיע מאן קטליה. מכפרת:

בר קטלא הוא. כל כמה דלא מיקטיל לא מכפרי אחריני דכתיב ולארץ לא יכופר וגו':

הא בצנעא. דמעשה חשאי הוא דקטרת מכפרת:

בפרהסיא. דמעשה קול הוא מעיל מכפר:

הוא הבדיל. שעל לשון הרע באו עליו נגעים:

פטיט. לשון קול יוצא בחשאי יבא קרבן פטיט שהצפרים צועקים כל שעה:

מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. שאם ימהר להזכיר יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות:

עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר:

ערבתם. עירובי תחומים וחצירות והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא והא קא חזי אי אדליק אי לא אדליק:

גמ' וידעת כי שלום אהלך. זו נר של שבת כדאמרינן לעיל [דף כה:] ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר דשבת:

ופקדת נוך. זה עירוב שהוא דבר הצריך לנוה לטלטל מבית לבית:

ולא תחטא. זה מעשר כלומר שלא לאכול דבר שאינו מעושר כדכתיב ולא תשאו עליו חטא: