ר"ן על קידושין כה.

גמ' אמר רב הונא והוא יתן. לכשירצה וקדושין הוו למפרע משעת קדושין ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שנתנן אינה צריכה חליצה שהרי לא קיים תנאו:

איכא בינייהו שקבלה קדושין מאחר. קודם שקיים זה תנאו ואחר כך עמד זה וקיים תנאו לרב הונא [קדושי שני לא] הוו קידושין דהא גמרי קדושי ראשון למפרע לרב יהודה הוי קדושי שני קדושין שהראשון לא נתכוין לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז דלית ליה לרב יהודה דאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי והרי קדמו קדושי שני וא"ת ולרב הונא אמאי לא חיישינן לקדושי שני והא איהו אמר בסוף פרק המגרש (דף פט:) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כלומר וכיון שפשטה ידה וקבלה קדושין הרי היא כאילו אמרה לבעלה גרשתני י"ל הכא שאני דדלמא כי קבלה קדושין היינו משום דסברה דכיון שלא נתקיים התנאי לא חיילי קדושין:

וניחוש שמא יש לו. דכיון דקדש מתחלה אדעתא דהכי רגלים לדבר שהיו לו שאם לא כן למה קדש והשתא הוא דבעי למהדר ביה ואסיקנא דחיישינן. ובתוספתא נמי תניא על מנת שיש לי ביד פלוני אף על פי שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא. כלומר והוי קדושי ספק ומיהו כל שבידו חזקה שהוא שלו ומקודשת קדושי ודאי ואף על פי שאין לנו עדים שהן שלו:

לא צריכא אע"ג דנקיט זוזי בעסקא. שהיו לפניו על השלחן להחליף ולהשתכר ויש מי שפירש שאע"פ שהרויחו בכדי שיעשו לחלקו מאתים זוז אפ"ה אינה מקודשת דכיון שלא הגיע זמן העסק ורווחא לקרנא משתעבד כדאתא בהמקבל [דף קה.] לא חשיבי כשלו:

תנן בפרקין (דף ס:) על מנת שיש לי בית כור עפר. דהיינו מקום הראוי לזרוע שלשים סאין וחשבונם לכל סאתים מאה על חמשים כחצר המשכן חמשים על חמשים לבית סאה ובית כור אלף ות"ק אורך על חמשים רוחב ובמרובעות מאתים וששים וחצי טפח על מאתים וששים וחצי טפח ועוד דבר מועט הרי זו מקודשת ויש לו ופרכינן בגמ' וניחוש שמא יש לו ועוד תניא חיישינן שמא יש לו לא קשיא הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק למה ליה למתנייה גבי ארעא ולמה ליה למתנייה גבי זוזי צריכי דאי אשמעי' זוזי משום דעבידי אינשי דמצנעי אבל ארעא אימא כל דאית ליה ארעא קלא אית ליה כלומר כל היכא דלא ידעינן דיש לו אפילו קדושי ספק נמי לא להוו קמ"ל מדתנינהו גבי הדדי למימרא דארעא כזוזי מה התם יש לו ודאי אין לו ספק אף הכא יש לו ודאי אין לו ספק:

על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ופרכי' בגמ' פשיטא ומפרקינן מהו דתימא אמר לה מאי נפקא ליך מיניה כלומר אם הוא רחוק אנא טרחנא ומייתינא התבואה לביתי קמ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל דמדקאמר אנא טרחנא ומייתינא משמע דדוקא בשאין לו קרוב מאותו מקום אלא רחוק ממנו ולפיכך היא מקפדת לפעמים שהיא רוצה ליהנות בו וטורחת בהליכה אבל יש לו במקום אחר בקרוב מקום כמוהו מקודשת ואע"פ שהתנה עמה בפירוש על מנת שיש לי במקום פלוני כיון דליכא קפידא מקודשת שאין לומר קפידא במה שאין בו הפסד כלל ומש"ה איצטריך תלמודא לומר גבי הלך וקדשה במקום אחר דהיינו טעמא משום דבההוא דוכתא רחמו לי ובגיטין משום דבההוא דוכתא רחמו ליה כדאיתא לעיל בפרק האיש מקדש (דף נ.) בגמ' ומשמע דכל היכא דליכא טענה כלל בכדי לא קפדי אינשי ובפרק המדיר (דף עב:) נמי אמרי' מידי דקפדי אינשי הוי קפידיה קפידא מידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא ובפ' התקבל (דף סה:) נמי אמרי' האומר צא וערב לי בתמרים והלך ועירב לו בגרוגרות תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב אמר רבה הא רבנן והא ר"א הא רבנן דאמרי קפידא הוי והא ר"א דאמר מראה מקום הוא לו רב יוסף אמר הא והא רבנן ולא קשיא כאן בשלו כאן בשל חברו. כלומר בשלו הוי קפידא אבל בשל חברו לא הוי קפידא דמאי איכפת ליה ובירושלמי נמי הוצרכו לתת טעם בכל השנויין במשנתינו על מנת שאני כהן ונמצא לוי וכו' אלמא כל שאין קפידא בדבר אין משגיחין בקיום התנאי אלו דבריו ז"ל ואינן מחוורין דהא תנן על מנת שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב אינה מקודשת ויהבינן עלה טעמא בירושלמי דיכלה למימר בעיא הוינא מיטרפסא אזלא מיטרפסא אתיא ואף כאן אפי' יש לו במקום אחר קרוב ממנו היא יכולה לומר שרצונה היה לילך באותו מקום ועוד דמדקאמר (אמר) ר"ש בפ' האיש מקדש (דף מח:) אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת מכלל דלת"ק דקיימא לן כוותיה אפי' לשבח כל שלא נתקיים התנאי אינה מקודשת:

על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראנה ואם הראה בבקעה אינה מקודשת. וגרסי' עלה בגמ' תנא לא נתכוונה זו אלא לראות משלו פשיטא לא צריכא דנקיט באריסות. כלומר אפי' באריסות בתי אבות (ב"ב דף מו:) [דאית ליה שייכות ביה] דמ"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסלוקיה וכדאיתא בבבא מציעא [דף קט.] אבל כתבו דמי שיש לו קרקע שמעלה מס כיון שהוא שלו לגמרי מקודשת ובלבד שיהא לו בכדי שיהא שוה כבית כור עפר שאינו מעלה מס דעל מנת שיש לי בית כור עפר שלי גמור משמע גרסי' בגמ' [דף סא.] גבי מכר תנן האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה אמר מר עוקבא אף על פי שאין מלאים מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה א' ויראו לו כשנים או ג' מקומות הכא מאי להקדש מדמין לה כלומר דתנן בערכין [דף כה.] המקדיש שדהו בשעת היובל נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקין י' טפחים אין נמדדין עמה ואמר מר עוקבא דדוקא בנקעים שהן מלאים מים משום דלאו בני זריעה נינהו הא לאו הכי נמדדין עמה ומשום הכי איבעיא לן במתנה עם האשה ואומר ע"מ שיש לי בית כור עפר והיו שם נקעים שאין מלאים מים אי להקדש מדמינן לה ונמדדין עמה או למכר מדמינן לה ואין נמדדין עמה ומסקינן כיון דבני זריעה נינהו [להקדש] מדמינן לה שאע"פ שנראים כשנים או שלשה מקומות אמר לה מאי נפקא לך מינה אנא טרחנא זרעינא ומייתינא ואע"פ דלעיל [דף ס:] גבי אמר לה ע"מ שיש לי במקום פלוני לא משגיחינן בהאי טעמא התם משום דכיון שהתנה בפירוש איכא למימר דקפידא הוא ואע"ג דאמר אנא טרחנא ומייתינא לא משגחינן ביה אבל הכא שלא התנה אלא בבית כור סתם מסתמא אמרינן דלאו קפידא הוא דהא יכול למימר דאיהו טרח ומייתי. וכתב הרשב"א ז"ל דנהי דהללו מצטרפים לבית כור ואף על פי שנראים כשנים או שלשה מקומות אפי' הכי אם היה לו בית כור מוחלק לגמרי בשנים ושלשה מקומות אינה מקודשת דהני אע"פ שחולקין רשות לעצמן מ"מ מכלל השדה הן והיינו דאמרינן לפי שאין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים ושלשה מקומות ולא אמרינן ויתנו לו בשנים וג' מקומות ומיהו כי מלאים מים דאמרינן דלא מצטרפי דוקא לבית כור הוא דלא מצטרפי אבל אם היה שם בית כור עפר חוץ מאלו מקודשת דאף על גב דנראין כשנים ושלשה הא אמרינן דלא איכפת לן ובור מלא מים אף על פי שאינו בר זריעה נראין הדברים דנמדד עמו דצורך השדה ותיקונו הוא ודוקא בנקעים מלאים מים אמרינן שאין נמכרין לפי שאין מספיקים להשקות השדה ואינם שבח השדה אלא קלקולו אלו דבריהם ז"ל. וכי אמרינן בנקעים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה פירש רש"י ז"ל בפרק בית כור [דף קב:] דבעינן נמי שיהו רחבים ארבעה על ארבעה הא לאו הכי נמדדין עמה ובירושלמי בעי לה היה שם נקע עמוק עשרה טפחים ואין בו ארבעה מהו וגרסינן בירושלמי פחות מכן נמדדין עמה רחבן כמה רבי ינאי אומר עד עשרה טפחים רבי יוסי בר בון אמר עד ארבע אמות כלומר דכל שהן רחבין כל כך אף על פי שאין עמוקין עשרה אין נמדדין עמה ומיהו שיעור זה אינו אלא בנקעים דבסלעים שיעור אחר יש ודינו בקדושין כדינו במכר (ב"ב דף קג.) ובפרק בית כור אפרש בס"ד:

ולענין מקדש על תנאי ונאנס ולא קיים התנאי מצאתי שנחלקו בה בירושלמי בפרקין רבי אבהו בשם ר' יוחנן סדר הסמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש לך אנת פלונית ברת פלן על מנת ליתן לך מקמת פלן כלומר ממון פלוני שנקרא יקום לפי שמעמיד אדם על רגליו ואכנסיך ליום פלן דאי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד רשב"ל אמר אונסא כמאן דעבד על דעתיה דרשב"ל [היאך צריכה למעבד דאי אתא יום פלוני ולא תיהווי כניסה לי לא יהוי לי עלך כלום ר' יוחנן] כד דמך פקד לבנתיה דיהוון עבדין כר"ש כי שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דכוותיה ונמצאו בניו באין לידי ממזרות ומשמע לי דבהא פליגי רשב"ל מדמה לה למגרש ומתנה אם לא באתי דכי פסקיה מברא שמיה מתיא אי לאו משום תקנתא שהתקינו שלא יהא אונס בגיטין כדאיתא בריש כתובות [דף ב:] וה"נ אונסא כמאן דעבד ור' יוחנן סבר דלא דמי דהתם שאין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא אם יעבור על תנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שהאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה הרי אינה מסכמת בקדושיו אא"כ יקיים תנאו אבל כל שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקדושיו ומשמע דקי"ל כר' יוחנן דאע"ג דכד דמך פקד לבנתיה דיהוון עבדין כר"ל לא עבד הכי משום דחש לה אלא שמא יבא ב"ד ויסבור כר"ל ויחזיקנה כמקודשת לראשון ולא יחוש לקדושי שני ויבאו בניהם לידי ממזרות אבל בעיקר הקדושין לא חשש כלל. והיכא שלא ידענו אם קיים הבעל תנאי הקדושין אם לאו כתב הרמב"ן ז"ל שכל התנאין שהוא מתנה עמה שהן תנאין שלו בלבד כגון שאמר ע"מ שאדבר עליך לשלטון או על מנת שאלך למקום פלוני אם אמר עשיתי והיא אינה יודעת נאמן ואינו צריך עדים וכן אם אמר לא קיימתי התנאי נאמן וכל תנאי שהוא תנאי שלה כגון שתעשי דבר פלוני היא נאמנת כל זמן שאינו מכחישה וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז או על מנת שאתן לך מאתים זוז כלל גדול אמרו המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך בקדושין היא נאמנת ומותרת לשוק בגירושין הוא נאמן ואסורה ע"כ. ונחלקו עליו האחרונים ז"ל בכל תנאי שהוא בקום עשה אפילו הוא תנאי שלו בלבד כגון שאדבר עליך לשלטון דכל היכא דלא מייתי ראיה אינו בדין שתהא מקודשת דהא מוציא מחבירו הוא ועליו להביא ראיה וה"ל כאומר (ב"ק דף קיח.) מנה הלויתיך ואמר לו איני יודע אם הלויתני אם לאו וחנוני (שבועות דף מה.) על פנקסו שאני דהתם מן התקנה הוא ולא מן הדין ונראין דבריהם ומיהו בתנאי שהוא בשב ואל תעשה משמע דבין בקדושין בין בגירושין כל אחד נאמן בשאין חברו מכחישו אבל במכחישו כגון אומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת [שלא אשתה יין עד יום פלוני והיא אומרת לא נתקיים התנאי נאמנת אבל בגיטין אם אמר לה ע"מ] שלא תשתי יין עד יום פלוני כתב הרמב"ן ז"ל שנראין הדברים שאף על פי שאמר לה עברת על תנאך (מקודשת) [מגורשת] ולא כל הימנו לאוסרה שכל תנאי שהוא בביטול מעשה אין חוששין שמא בטלתו וכ"ש לפי מה שהסכימו הגאונים ז"ל שכל תנאי שהוא בבטול מעשה מתירין אותה להנשא מיד ואין חוששין שמא תבטלנו כמו שכתבתי בפרק מי שאחזו שהדבר מוכרע שאין הבעל יכול לומר לה עברת על תנאיך שאם כן היאך מתירין אותה להנשא לכתחלה והלא צריכה להיות עמה עדים תמיד כל היום שלא יטעון עליה עברת על תנאיך ביום פלוני ויקלקלנה בב"ד אלא ודאי היא נאמנת. ומוכח בירושלמי שמי שקדש על תנאי וכנסה בתוך זמן התנאי שנתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין בו אף על פי שלא קיים אותו בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשים עליו מלוה וחייב ליתנם לה דגרסינן התם בריש פירקין הגיע זמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי אמר ר' בון מכיון שמבקש להוציא סמפון מידה עליו להביא ראיה פירוש סמפון שטר התנאי הגע עצמך דלא הוה סמפון אלא ספק כלומר שלא היה שם שטר על התנאי אלא שהתנאי הוא על פה אמר רבי יוסי מכיון שמבקש לאוסרה עליו להביא ראיה כלומר בתנאי שהוא בקיום מעשה הגע עצמך שכנסה בתוך סמפון כלומר שנשאה תוך זמן זה שאמר לה שיתן לה מאתים זוז אתא עובדא קמיה דר' אבהו ואמר ליה זיל הב לה כלומר בא מעשה כזה לפני רבי אבהו באחד שכנס בתוך זמן התנאי והוא אומר נתן והיא אומרת שלא נטלה והיה מחייבו רבי אבהו לבעל להשלים תנאו וא"ל כלומר הבעל רבי אשה לא קניתי ואת אמר לי זיל הב כלומר לדבריך שאי אתה מאמין לי שנתתי אשה לא קניתי דכל זמן שלא קיימתי התנאי אף היא אינה מקודשת ובידי לחזור וא"כ למה תחייבני להשלים תנאי א"ר אבהו מימי לא שחק לי אדם אלא זה כלומר הודה לדברי הבעל ואמר שהדין עמו חזר ואמר אין הוא חזר ביה יתן ואין היא חוזרת בה תתן ולא דא היא קדמיתא חזר ועשה מעשה בית דין פירוש חזר בו ר' אבהו ואמר שהדין כדבריו הראשונים שכיון שכנסה לא כל הימנו לחזור בו שמשעת כניסה מסתמא בטלו התנאי לענין שלא יהיו הקידושין תלויין בו כדי שאם לא יתקיים לא תהא בעילתן בעילת זנות ומיהו נעשו הדמים מלוה על כל אחד ולפיכך אפילו חוזר בו בתוך זמן הסמפון יתן על כרחו ואינו נאמן לומר שקיימו דה"ל כאומר פרעתיך בזמני ומש"ה אם הוא חוזר בו כופין אותו ליתן ואם היא חוזרת בה ואינה רוצה להשלים תנאה תתן מה שהתנית עמו והקשו ולא דא היא קדמיתא כלומר שאמר ר' אבהו [בקמייתא] זיל הב לה ואע"פ כן חזר בו מפני טענת הבעל ומפרקי' חזר ועשה מעשה ב"ד כדבריו הראשונים וחזר בו מדבריו האחרונים שראה דברי האיש ומיהו כי אמרי' דאינו נאמן לומר נתתי דוקא תוך זמן התנאי דה"ל כאומר פרעתיך בתוך זמני אבל לאחר זמן התנאי כיון שאינו אלא כחוב אצלו נאמן לומר פרעתיך כך כתבו ולי נראה אפילו בתוך זמן התנאי אם אמר נתתי מכיון שכנסה נאמן דלא שייך למימר הכא דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה דמכיון שרצה לכנוס זמניה הוא דומיא דמאי דאמרינן בריש בתרא [דף ה:] שאני הכא דכל שיפא ושיפא זמניה הוא וכשחזר ר' אבהו ועשה מעשה בית דין לא שחייבו לבעל ליתן אלא שפסק הדין שאם אמר לא נתתי אלא שרוצה לחזור שכופין אותו להשלים התנאי: