ר"ן על כתובות נה:

אלמנה ששהתה כו' בעשירה. היכולת בידה הלכך א"נ לא תבעה לאו מחילה היא עד ג' שנים אבל ענייה מדלא תבעתן מחלתן:

צנועה. בושה לבא לב"ד הלכך בב' שנים לאו מחילה היא וגרסינן בירושלמי [כאן הלכה ב] [בשלא] היה בידה משכון ר' חייא אמר בשלא לותה אבל לותה גובה למפרע אפילו ג' שנים [וכשיש] בידה משכון אפילו לא לותה גובה. כלומר כשתפסה תוך ג' שנים אבל אחר ג' מדין מחילה נגעו בה ואין תפיסתה כלום וכתב הרמב"ן ז"ל דדוקא אלמנה הוא דבעיא שתים וג' שנים והיינו דנקט אלמנה אבל אשת איש אפי' שהתה שעה אחת ולא תבעה מזונותיה הפסידתן דבאלמנה דוקא אמרו משום דאפשר דמתזנה מדידה כגון ממציאתה אבל אשת איש דכל נכסיה לבעלה מדידיה קא מתזנא ואפי' מכרה נכסי מלוג שלה בטובת הנאה ולא תבעה הפסידה לפי שדרכן של נשים לגלגל עם בעליהון לסייעם וה"מ לאפוקי מבעל אבל אם לא נתן לה מזונותיה ועשתה ואכלה אפילו הותירה אין לבעלה עליה כלום דכל היכא דאיהו לא יהב לה מזוני הרי משכון בידה היא תמשכננו ואינה צריכה להתנות עמו בב"ד ולומר לו איני נזונית ואיני עושה אלא כל שאין מעלה לה מזונות זכתה היא במעשה ידיה ואפילו דרך שתיקה וזו היא ששנינו אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה ע"כ ודינו ז"ל במכרה מנכסי מלוג צריך לי עיון דכיון דמפליגינן בין עשירה לענייה ובין צנועה לפרוצה אדרבה איכא למימר דדוקא באלמנה הוא דהפסידה לפי שאם לא מחלה המזונות לא היתה בושה לתבוע היורשים אבל באשת איש שעושה נחת רוח לבעלה איכא למימר שלא הפסידה לעולם ומש"ה נקט אלמנה:

בעי ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו וכו'. פרש"י ז"ל דמי מזונות לשנה (זו) הבאה. ולא נהירא דאי הכי פשיטא דלא מהימני דדמי לחוב שהוא תוך זמן (ב"ב דף ה.) שאין הלוה נאמן לומר פרעתי ועוד דאם איתא אין לך אלמנה שלא תפסיד מזונותיה [שכל שעה יאמרו פרעתי ומה הועילו חכמים בתקנתן] אלא ודאי ע"כ לא [מיבעיא לן אלא] ממזונות דלמפרע כגון שהיה בתוך ג' והכי נמי משמע מדפשטינא לה מדתני לוי וההיא ודאי במזונות שעברו מיירי מדתני כ"ז שלא נשאת על היתומים להביא ראיה:

נכסי. הבעל בחזקת יתומים קיימי והיא המוציאה מהם ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה: