ר"ן על גיטין כז:

מתני' חרש רומז ונרמז. פי' מועילין מעשיו אם רומז או רומזין לו וע"י כן גיטו גט:

בן בתירא אומר קופץ ונקפץ. ומועיל לגבי מטלטלין אם קנאם לו או מכרם בכך והרמיזה הוא בעיניו וקפיצה בשפתיו:

גמ' אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה. בלבד הוא שמוציא ומיירי בשנשא כשהוא חרש אבל נשא כשהוא פקח ונתחרש לא וכמ"ש הרב ז"ל בריש פ' מי שאחזו:

כל חד וחד לפום חורפיה. אם הוא פקח וחריף מבר שית מהני ואי לא בר שבעה או בר תמניא לפי מה שהוא אדם:

וטעמא מאי. מועיל והלא אין מעשה קטן כלום:

משום כדי חייו. שיוכל להתפרנס כשיוכל למכור שלו שאם לא כן לא יוכל להתפרנס:

וטעותו עד כמה. אם טעה במכר עד כמה הוא חוזר:

עד שתות כגדול. דאפסיקא הלכתא במציעא [דף נ:] שתות קנה ומחזיר אונאה וכת' רבינו האי ז"ל דכיון דטעמא משום כדי חייו אין ממכרו ממכר אלא לכדי חייו ולפי דעתנו אנו [רואין] אם יש שם ממון הרבה נותנין לו קצת ממנו לסחורה כדי להתלמד [במו"מ אע"פ שאינו צריך לכדי חייו] לפי מראית עיני הדיין ע"כ והרמב"ן ז"ל כ' דכיון דתקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג רבנן בין כדי חייו ליתר מכאן דאף במתנתו אסיקנא דמהני אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת כי היכי דליעבדו מיליה ולא עוד אלא אף במתנת ש"מ דלא שייך למימרא ליעבדו מיליה מהני משום דלא פלוג רבנן והכי מוכח בשילהי מציאת האשה [דף ע. ע"ש]:

ומתנתו מתנה. פירוש במטלטלין דאילו בקרקעות אינו מוכר עד שיהא בן י"ג ויודע בטיב משא ומתן ומתנתו מהניא אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ולמכור בקרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים וכל זה מפורש בפ' מי שמת [דף קנה: ודף קנו.]:

מתני' מערבין בבית ישן. אם נהגו להניח עירוב בבית א' מן המבוי אין להם להניחו בבית אחרת כדי שלא יתקוטטו:

בור הקרוב . לאמת המים:

המנקף. מלשון כנוקף זית:

אין מוחין ביד. עניים עובדי כוכבים שלא יטלו הלקט או הפאה:

לא תבור ולא תטחון עמה. שמסייעת ידי עוברי עבירה:

מחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית. שאומר להם חזקו:

גמ' לפתוח ראשון. בבית הכנסת:

ולברך. בסעודה ראשון או בכל מקום:

נקיטינן. הלכה למעשה:

אין שם כהן נתפרדה חבילה. ואין הלוי קורא כלל:

אחריהן. של אלו של כהן ושל לוי מי קורא:

בחומשין. הספרים שלהם היו בגלילה וחומשין היינו שאין שם כל החמשה חומשי תורה:

מפני כבוד הצבור. שנראה כעני ובכאן כתב רבינו ז"ל הלכה ולא למעשה שאם נמצא טעות בס"ת באחד מן החומשים מותר לקרוא בשאר דהא אין החומשין מעכבין זה את זה אלא מפני כבוד הצבור וכיון שהס"ת שלם שפיר דמי:

והא לא ניתן ליכתב. דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב:

כיון דלא אפשר. שלא לכתבה מפני שהיתה תורה משתכחת עת לעשות לה' [הפרו תורתך. כלומר עת שיכול האדם להפר התורה כדי לעשות לה'] דבר מצוה: