ר"ן על גיטין כז.

גמ' מפר תקנת השבים. שאם יצטרכו לקעקע הבירה ימנעו מלעשות תשובה:

מתני' לא היה סיקריקון. פי' אנס. כלומר שאינו יכול לטעון דין אונס ולומר אנוס הייתי כשמכרתי:

בהרוגי המלחמה. אבל משם ואילך היה יכול לטעון דין אונס וטעמא מפרש בגמ' דבשעת הרוגי המלחמה דגזרו כל דלא קטיל לקטליה אגב אונסיה גמר ומקני אבל בתר הכי אמרו כל דקטיל לקטלוהו והילכך כשאנסו שדה לא גמר והקנה ונקט ביהודה מפני ששם היתה [הגזירה שהיתה] [ירושלמי הלכה ז] קבלה בידם שיהודה הרג עשו דכתיב ידך בעורף אויביך:

מקחו בטל. שיכול לומר כשהסכמתי על המכירה נחת רוח עשיתי לסיקריקון:

אבל אם לקח תחלה מבעל הבית ואחר כך מסיקריקון מקחו קיים. שלא היה לו לקיים תחלה המקח מפני נחת רוח אם לא שמכר מרצונו:

נותן לבעלים רביע. דמן הסתם רביע מוזיל הסיקריקון:

אימתי. סגי בנתינת רביע:

בזמן. שאין ביד בעה"ב במה ליקח השדה:

ירושלמי [סוף הלכה ז] הם אומרים היה בידינו ליקח והלקוחות אומרים לא היה בידכם ליקח אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הלקוחות שהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ ובלשון הזה הביא הרשב"א ז"ל בתשובה:

בפני סיקריקון. פירוש ברשותו:

גמ' לא שאנו. דמקחו בטל:

אלא שאמר בעל השדה לקונה זה לך חזק וקנה. ועל כן יכול לטעון נחת רוח עשיתי לסיקריקון כיון דלא הוי אלא דבורא בלחוד. אבל אם קיים בשטר המכר קנה לוקח דאי משום נ"ר לא היה לו לעשות כל כך לכתוב שטר בדבר:

עד שיכתוב אחריות. שיקבל עליו ישראל זה אחריות דכולי האי לא איבעי ליה למעבד אם לאו שמרצונו קיים המקח שאם לא כן היה יכול לומר לסיקריקון את מזבנא ואנא מקבלנא אחריות ומ"מ אם יש לו עדים שנאנס בקבלת האחריות ודאי בטל מקח:

מאי אחריות נמי שטר. דכל שכתב שטר הוה ליה כקבל אחריות:

נכי ריבעא זבין. שוה ד' מאות מכר לו בג' מאות:

ארצי ליה זוזי. מנה לו המעות מלשון המרצה מעות:

אנפראות. אונס:

דואר. שוטר:

קביל. צועק:

אחולי אחליה. ואע"ג דתלוה ויהיב הוא אינו כלום [משום דלא אמרי' בעלמא אין מתנתו מתנה אלא דמשום דאיכא למימר אע"ג דלא אזיל וקביל לא משום דאוחיל ליה הוא אלא משום דלא מצא עת למיזל ולמקבל אבל הכא בי דואר קבוע בכל עת כיון דלא קביל ש"מ אחולי אחיל]:

רצו קרקע. דמי אותו רביע נוטלין: