ר"ן על גיטין כו.

ואם מינן אבי יתומים. בחייו הרשות בידו. פי' ולא חשבינן להו כאפוטרופא דמפסיד דמסלקינן ליה. וכתב ר"י ז"ל דהרשות בידם גרסינן. והכי פירושו אם מינן אבי יתומים בחייו שהיה רגיל להפקיד להם הרשות ביד ב"ד למנותן עכשיו דאנן סהדי דניחא ליה לאב. וה"ג בתוספתא (דב"ב פ"ח הל"ד ע"ש) אין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים בחייו הרשות בידו ושמעינן מסיפא דאף באפוטרופוס שמינוהו ב"ד אין רשאין לעשות כל הדברים הנזכרים למעלה שלא לעשותן דהא בסיפא קתני ואם מינן אבי יתומים מכלל דעד השתא במינוהו ב"ד איירינן ומכל מקום כשנטלו רשות מב"ד הכל מותר וה"ג בתוספתא [שם] וכולן אם נטלו רשות מב"ד מותר שאין לך בדברים אלא מקומן ושעתן:

לאשתי ביתי ולשורי שדי. שהאשה עיקר הבית ורוב תבואות בכח שור:

מאי עבידתא דמזבנא. היך יכולה למכור:

יתומים שסמכו אצל בעל הבית. דינו כאפוטרופא אף לעשר הפירות ומכאן דיתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפוטרופא לכל דבר וכתב הראב"ד ז"ל דלא משבעינן ליה דהשתא מינהו אבי יתומים דאי לאו דעבד ליה נייח נפשא לא הוה ממני ליה אפוטרופא חששו דילמא מימנע כ"ש זה שסמכו אצלו וכן דעת הרמב"ן ז"ל והכי מוכח בפרק הכותב [ואין דעת הרא"ש כן בספרו]:

משוך פירי מיתמי. שמכרו היתומים פירות ומשכן הלוקח מהם ולא נתן דמים:

זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. כלומר היתומים כהקדש הן לא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ובהדיוט דבר תורה מעות קונות ותיקנו שתהא משיכה קונה והילכך כיון דבעלמא אין ההדיוט יכול לחזור בו כל שמכר להדיוט אף לגבי יתומים אע"ג דאמרינן דלא מקנו אלא בכספא אין הלוקח יכול לחזור בו ולא אמרו לא מקנו אלא בכספא אלא לתועלת היתומים:

אמשיכו פירי ליתמי. שקנו לצורך יתומים פירות ומשכום:

היינו דרב נהילאי. דאמר דלא מקנו אלא בכספא:

וליכא דיהיב להו. אם תהיה ידם על העליונה לעולם:

יהיב זוזי דיתמי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. פי' בהדיוט דכוותה יכול לחזור בו שאין המעות קונות:

דאמרינן להו נשרפו חטיך בעליה. [וא"ת אמאי] לא אמרינן הכי במשוך פירי מיתמי ואייקר [וכי תימא] דאמרי [יתמי ללקוחות] שלכם נשרף שקנה לכם משיכה אף כאן נאמר כן [למוכרים] י"ל שכך ה"ה כיון שאם רצו כסף ומשיכה קונין בשל יתומים לענין אונסין משעה ראשונה קנו אלא שאם חזרו בהן המקח [בטל] וכ"ז שלא חזרו אם נאנס ללוקח נאנס וכ"נ מדברי רש"י ז"ל:

יהיב זוזי ליתמי אפירי אייקור לא יהא כח הדיוט כו'. והרי הדיוט היה יכול לחזור בו דמעות אינן קונות כ"ש יתומים:

לכרגא. מס המלך שחייבין היתומים. וכן למזונות היתומים ולקבורת' מזבנינן בלא אכרזתא. שאי אפשר להמתין לדברים אלו ימי הכרזה:

כי היכי דלישתמעון מיליה. פירוש הרשות בידו לעשות כן כדי שיהיה מכובד וישמעו דבריו ולא יגזלוהו:

ולא אמיד. אינו מוחזק בעשיר ונמצא שהוא גונב משל יתומים:

אימור מציאה אשכח. וכתב הרמב"ן ז"ל דלא תלינן הכי אלא באפוטרופא שמינהו אבי יתומים אבל לא במינהו ב"ד שאין לב"ד למנות אלא גברא מהימנא ולא דסנו שומעניה וכן דעת הרמב"ם ז"ל [בפ"י מהלכות נחלות] ורבינו ז"ל חולק עליהם דכיון דטעמא משום דלא מחזיקינן אינשי בגנבי לא שנא מינהו ב"ד ל"ש מינהו אביהן [של יתומים] דאי לא [תימא הכי הוה ליה לגמרא] למימר בהדיא עמרם צבעא אפוטרופא שמינהו אבי יתומים הוה כיון דתלי דינא בהכי: