ר"ן על חולין יא:

גרסי' בגמ' ההיא דביני ביני. כלומר דלא הוה קיימא בדרא דאוני דאתא לקמיה דרב אשי סבר למיטרפה א"ל מר בר רב אויא לרב אשי כל הני חיוי ברייתא כלומר הרועות באפר הכי אית להו וקרו לה טבחי עינוניתא דורדא. עינוניתא כמו אינוניתא על שם שהיא קלושה ואדומה כוורד וה"מ מקמה אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא [טרפה] והך ענוניתא דורדא דקא מכשרינן איכא מאן דאמר דדוקא כשהיא במקום שהיא רגילה להיות אבל אם אינה שם או שהיא גדולה כשאר האונות ואינה דומה לענוניתא דורדא טרפה (וכן פסקו התוס' בקבלה) דלא מכשרינן אלא ההיא דקרו לה טבחי ענוניתא דורדא ולא נראה כן מדברי הרב אלפסי ז"ל שכתב סתם וה"מ מקמה אלמא כל מקמה כשרה. והיכא דאיכא תרתי ענוניתא דורדא רש"י ז"ל אוסר משום דחדא גופא לא התירוה אלא משום דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו אבל תרתי דלית בהו טרפה אבל הגאונים התירוה וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שכתב סתם והני מילי מקמה וכן כתוב בתוס' בשמו של רבינו אפרים ז"ל וקא יהיב טעמא דודאי הא דסבר רב אשי למטרפה בתרתי הוה עובדא דאי בחדא כולהו עיזי ואפילו גויאתא הכי אית להו ומאי קא מספקא ליה אלא ודאי בתרתי ואפ"ה אסיקנא דכשרה ומיהו לישנא דקאמר וקרו לה טבחי ענוניתא דורדא לא דייק הכי אלא שכבר פשט הדבר להתיר ולענין אשלומי דעת הגאונים ז"ל דאי חסיר חדא אונא מימין ענוניתא דורדא משלימתה אבל לא משמאל שאין דרכה לעמוד בשמאל וכן דעת הר"ם במז"ל בפ"ח מהלכות שחיטה אבל רש"י ז"ל אומר דכיון דלא קיימא בדרא דידהו לא משלמת וכתב הרב אלברגילונ"י ז"ל דכיון שעכשיו יש לכל הבהמות ענוניתא דורדא אי משכחינן דלית לה טרפה אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהל' שחיטה דבין יש לה בין אין לה כשרה וכל היכא דסריכא הך ענוניתא בין באונות שבימין בין באונות שבשמאל ואפילו לכיס שלה טרפה וכן דעת הגאונים ז"ל דכולהו לגבי דידה לאו היינו מקום רביתא שאפי' כיס שמונחת בה פעמים הרבה יוצאת ממנה:

ריאה דדמיא לאופתא. בקעת עצים:

כגישתא. שקשה משושה כעץ:

דשיעא כאופתא. חלקה כבקעת שאין לה חתוך אונות כלל וכתב רש"י ז"ל דדוקא דשיעא לגמרי דלא מינכר בהו חתוכא כלל אבל אם יש בהן היכר כמין סדק כשרה דהני נינהו אוני דידה אלא דסריכו אהדדי בכסדרן ויש מי שכתב דמייתינן סכינא דחליש פומא ומפרקינן לה אי מתחזיין כתרתין כשרה דודאי מסריך סריכן ואי לא טרפה ובחבור הרב אלברגלונ"י ז"ל כתוב סריכן מעיקרייהו ועד סופייהו מייתינן סכינא ומפרקינן לה אי נפקא זיקא מבינייהו חדא היא וטרפה ואי לא כשרה וכתב הר"ם במז"ל בפרק שמיני מהל' שחיטה שאם הן דבוקות כולן אלא שיש ביניהן הפרש כטרפא דאסא בלחוד כשרה ויפה אמר דכיון דמפסלא כה"ג ביתרת ש"מ כל כי האי שיעורא אונא הויא:

ככוחלא. צבע כחול שהוא כמראה לאזור"א בלע"ז לא ירוק ולא שחור:

דיותא. קורט דיו יבש והוא שחור:

וסימניך דיותא ארמיתא. כלומר שעוף זה הוא הנקרא דיותא והיינו דיה האסורה והוא סימן וזכרון לדין זה שמראה דיו פוסל בריאה:

דאמר ר' חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. וזהו לענין דם נדה אלמא לקותא היא וסופה לינקב:

ירוקה. כעשבים כדלקמן כשרה דהדרא בריא כר' נתן:

המתיני לו. שאן דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים:

שיבלע בו דמו. שיהא דמו נבלע בבשרו שהיה דמו הולך בין עור לבשר והוי כמו שאין לו דם והדם הוא הנפש ומתוך שאין בו חיות מת במכה קלה:

ככבדא כשרה. ריאה שמראה שלה דומה למראה כבד:

כבשרא טרפה. דהכי קים להו לרבנן דבהכי הוי לקותא כך פרש"י ז"ל אבל הרז"ה ז"ל פי' דהכא לאו במראה עסקינן דאי הכי לימא כעין כדאמרינן בסמוך כעין כשותא כעין מוריקא אלא בגישתא עסקינן והכי קאמר כגישתא דכבדא כשרה כגישתא דבשרא טרפה ואין בזה הכרע דהא אמרינן לעיל ככוחלא וכדיותא דהיינו כחזותא ולא אמרינן כעין אלא פירש"י ז"ל עיקר וכן כתב הר"ם במז"ל בפ"ז מהלכות שחיטה:

כעין כשותא. ירוקה ולא כעין עשבים אלא כמראה כישות:

כעין מוריקא. כרכום:

כעין ביעתא. חלמון ביצה וכולם מין ירוק הן אלא משונה זה מזה:

וכתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובת שאלה וששאלתם ומראות האסורות בריאה כשנופחין אותה מתהפכת למראה דכשר כאיזה מראה עושין כמראה ראשון או כמראה שני פשיטא כי הריאה בחיי הבהמה נפוחה ועומדת להניף אויר על הלב וכמו שנראית כשהיא נפוחה עושין וכ"כ הר"מ במז"ל בפ' הנזכר:

אטום בריאה. אם היה מקום אטום בריאה שאינו עולה בנפיחה באותו מקום:

אי מחמת מוגלא כשרה. דמוגלא בריאה כשרה:

מותבינן עלה. על אותו אוטם לאחר שנקרע:

אי מבצבצא (טרפה) דכיון דנייד עייל זיקא:

קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. שסופו ליסתר וכבר כתבתי למעלה דה"ה לכל הנקובים:

ריאה דאוושא. פרשתיה למעלה:

ריאה שנשפכה כקיתון. בשר הריאה נימוח בתוך הקרומות ונשפך מראשה לסופה ומן סופה לראשה ונמצא שחסרה ואפ"ה כשרה:

והוא דקיימי סימפונות. שהקנוקנות שלה קיימין שלא נימוחו:

היכי עבדינן. היאך נכיר שלא נמוח אחד מן הסמפונות:

מייתינן צעא דקוניא. קערה של חרס המחופה באבר שחלקה היא ונראה בה יפה:

ושפכין לה בגוה. קורעים הקרום והכל נשפך:

שורייקי חיוורי. חוטין לבנים:

טרפה. שמחוי הסמפונות הוא:

והקשה הרשב"א ז"ל ואפי' ליכא שורייקי חיוורי ליחוש דילמא אינקיבו סמפונות חד לחבריה וטריפה [כדאמרינן לקמן דהיכא דאנקיב לחבריה טרפה] ועוד דהכא אפילו ניקב שלא לחברו ה"ל למיסר דמוגלא לא סתמא ותירץ דלהא ליכא למיחש דכיון שהריאה נתקלקלה כל כך עד שנשפכה כקיתון אם איתא דנתקלקלו סימפונות שבה כולה אמחויי הוה ממחו ומינכר במנא ומדלא אמחו ודאי לא אינקיבו:

ריאה שנימוקה. נתרוקנה מאליה במקצתה ואינה נשפכת כקיתון אבל אין שם כלום: