ר"ן על חולין יא.

ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא. פירש"י ז"ל דקים ליה לרבא שאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו והר"ם במז"ל כתב בפ"ז מהל' שחיטה שהטעם מפני שהדבר קרוב הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה ואף זו אינו מחוור שהרי אפשר לנקב שתי הבועות זו מכאן וזו מכאן עד שתצא כל הליחה שבפנים ואח"כ נראה אם יש ביניהם נקב לפיכך נראה כדברי מי שפירש דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חברתה סופו של עור הריאה לינקב והרי היא כאילו ניקב מעכשיו:

חדא דמתחזיא כתרתי. ואם אחת היא ונראה כעין סדק באמצעית ונראית כשתים:

ובזעינן לה. באחד מצידיה:

תלתא מימינא. מימין [הריאה] ותרתי משמאלא. והוא לימין הטבח כשהיא תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח:

אי יתיר טרפה. דסבירא ליה לרבא דכנטול דמי:

ולית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת. אבל בחסיר וחליף הילכתא כוותיה דליכא דפליג עליה:

וה"מ דיתרת כשרה מקמה. כלומר מגואי א"נ דקיימן בדרא דאוני דהכי אמרינן בגמ':

אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טרפה. וכתב הר"ם במז"ל ב"ח מהל' שחיטה דדוקא כטרפא דאסא טרפה אבל פחות משיעור זה אינה טרפה וכן דעת הרמב"ן ז"ל הביא ראיה מדגרסינן בפרק מי שמת (דף קמו.) אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא ואקשינן פשיטא אפילו דינר תנן מהו דתימא ה"ה דאפילו פחות מדינר והא דקתני דינר אורחא דמילתא קתני קמ"ל ובפ' היה קורא (דף טו.) נמי גרסינן ואפילו מיל ודייקינן מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר אלמא כל שיעורי חכמים כיוצא בזה אע"ג דקתני עלייהו אפילו דוקא נינהו אבל פחות מכן לא אבל יש מי שפירש דאפילו פחות מכן ואורחא דמילתא נקט: