ר"ן על עבודה זרה טז.

מאי חילק אמר רב חנן בר אבא אמר רב סולתנית מפני שערבונה עולין עמה. דגים קטנים טמאים מתערבין עמה:

אין לו עכשיו קשקשים:

אפונס ואטונס. לשון פרסי הם:

טמא טהור. טמא ביבשה טהור בים:

צמחי. קשקשים דקים:

מחליא ליה. ממתקו:

חצר שמוכרין בה תכלת. ודרך הרמאין למכור קלא אילן לשם תכלת:

וגרסינן בגמרא אשת עם הארץ שנשאת לחבר וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר צריכין לקבל דברי חברות אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ כולן אין צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה:

חבי"ת אסור בחותם אחד חמפ"ג מותר בחותם אחד. טעם מפורש בירושלמי דגרסינן התם טעמיה דרב כל דבר שאיסורו מגופו אסור בחותם אחד משום תערובת מותר בחותם אחד. חבי"ת איסורו מגופו וחמפ"ג אסור משום תערובת חוץ מפת שאסורו מגופו שהרי הפת עצמו גופיה אסור וכ"ת אם כן פת ליבעי שתי חותמות י"ל דכל שאיסורו מדבריהם אע"פ שאיסורו מגופו מותר בחותם א' וראיה לדבר מדאמרינן לעיל [דף כט:] חומץ שלנו ביד עובד כוכבים אינו צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מנסך אי משום חלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ופת נמי אסורה מדבריהם ומש"ה סגי ליה בחותם אחד ויין אע"פ שהוא מדבריהם בעי שתי חותמות דמשום חיבת נסך טרח ומזייף:

אין לוקחין בסוריא ימ"ח מח"ג אלא מן המומחה. מוחזק בכשרות לפי שהחנונים שבסוריא היו חשודים ליקח דברים הללו מן העובדי כוכבים ומזבנו להו לישראל ולא קפדי על לפני עור לא תתן מכשול ומיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח עמו מותר לאכול וכן אם שגר לו במתנה:

מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין אותה. החשובין שברומי לפי שהיו מערבים בה שומן דגים טמאים והיה מעביר קצת כח המלח:

מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו. בגמרא מפרש לה:

והדבש. בגמרא מפרש לה דליכא למיחש ליה:

והדברבניות. אשכולות של ענבים:

אע"פ שמנטפות. יין אין חוששין שמא שראום ביין נסך ויין היוצא מהן נמי אין תורת יין עליו לאסור במגע עובד כוכבים:

ואין בהם הכשר משקה. דאע"ג דהבוצר לגת הוכשר הכא כיון דלאכילה בעי להו לא ניחא ליה במשקה היוצא מהן:

והכבשים שאין דרכן לתת בהם יין וחומץ. ולא גזרינן אטו דרכן:

וטרית. פירש רש"י ז"ל מין דגים מלוחין שאינן טרופות שחתיכותיו נכרות וא"ת ואע"פ שחתיכות נכרות אמאי לא חיישינן שמא נמלחו עם הטמאין דליכא למימר דטמאין בטהורין לפגם הוא דהא אמרינן בפרק כל הבשר (דף קיג.) דטמא מליח וטהור תפל אסור ומסיקנא דאף שניהם מלוחין אסורין ואע"ג דאחזוקי איסורא לא מחזקינן היכא דשכיח כי הא ודאי חיישינן י"ל דכיון דפליטת דגים אינה אלא מדרבנן כדאמרינן בפרק גיד הנשה (דף צט:) שאני ציר דזיעה בעלמא הוא והכא ספיקא הוי אזלינן ביה לקולא וכן כתוב בספר העטור דדגים מלוחין של עובדי כוכבים מותרין אלא שכתב שנהגו בהן איסור ובכל מקומות הללו נהגו בהם היתר. ציר שיש בו דגה. מפרש בגמרא: