ר"ן (מיוחס לו) שבת צד

מתני' וכל שאינו כשר להצניע והוציאו בשבת אינו חייב עליו אלא המצניעו. פי' ודוקא בשהצניע כשיעור הזה דאפי' אכל שהוא חייב דהא אחשבי' לדידיה הא אדם אחר אינו מתחייב עליו, אבל בדבר שכשר להצניע ומצניעין רוב בני אדם כשיעור זה שזה מוציא, והיינו שיעורין שנאמרו לפנינו כגרוגרת באוכלין ואידך מילי כל חד וחד כדאיתי' אע"פ שזה אדם חשוב ועשיר ולא חשיב ליה כי האי ולא חזי ליה נמי כי האי שיעורא חייב, כן פירש רש"י ז"ל והרא"ה ז"ל:

גמ' ואידך כיון דחלשא לא מצנע ליה. וא"ת והא בעי לאצנועי לחכם. וי"ל דאי לאחוויי' לחכם במראה שעל העד סגיא, א"נ דמיירי בתר דאחזיי' לחכם והיינו דמפיק ליה בלשון דם נדה:

אלא למצניעיהן. כלומר למצניעיהן דוקא דאחשבי' הא בסתם בני אדם לא מחייב אלא בשיעור גדול כגון רביעית למשקין דסבר ר' שמעון דבעי' לענין שבת דבר הראוי לכל אדם ואפי' לאדם עשיר וחשוב ולא אזלי' בתר רובא:

[דף ע"ו ע"א] אכילה על ידי הדחק לא שמי' אכילה. פי' ובכי הא לא חשיב מצניע דבטלה דעתו אצל כל אדם ובעלמא דמחייבי' מצניע דמיבעי ליה למצניע למילתא דלמאן דמיבעי לי' כי האי גונא ודאי חזי שפיר:

אין מצטרפין לחמור שבהן. כגון קצת עצה להשלים לתבן כמלא פי פרה. אבל מצטרפי לקל שבהן שאם יש כאן מלא פי גמל מעצה פחות משהו יצטרף תבן עמו, והמוציאו לגמל חייב:

אבל אין ראויין לטמא מושב לא. פי' הרא"ה ז"ל והכא לא חזו תרווייהו לחדא מילתא דיבשין לא חזו לאדם ולחין לא קיימי לבהמה אלא לאדם מיוחד לאוכל וכמאן דלא חזו לבהמה הוא ע"כ, ופרקי' הכא נמי חזו תרווייהו לדוגמא:

[ע"ב] הא בחדתי הא בעתיקי. פי' דעתיקי לא שאין נאכלין לפי שהן כזבובין בקערה:

סליק פרק כלל גדול פרק המוציא יין המוציא יין וכו'. איידי דאיירי בשלהי פירקין דלעיל בשיעור אוכלין, איירי השתא בשיעור משקין:

חלב כדי גמיעה. והוא פחות מרביעית מדפליג עלה ר' שמעון למימר דבעי' רביעית דהא לטפויי מילתא קא אתי, ומיהו בין שיעורא דכדי גמיעה בין שיעורא דרביעית לא הוי כגרוגרת דהא אפי' בשיעורא דרביעית אמרי' עלה בגמ' דכי הוי קרוש עומד על כזית אלמא משקין לחוד ואוכלין לחוד:

דבש כדי ליתן על הכתית. שאף ע"פ שהדבש עיקרו לאכילה לא אזלי' ביה לשיעור גרוגרת או כדי משקין לרביעית כדמשמע בפירקין דלעיל דעשב ראוי לגמל ואזלי' בתר גדי לחומרא והכא נמי כיון דחזי לרפואה ורפואתו שכיחא אזלי' בתר שיעורא זוטא לחומרא והכי איתא בגמר':

גמ' אמר רבא אף אנן נמי תנינא. פי' דהוי רובע רביעית מדתני המוציא יין וכו' וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית דאלמא משמע דהיינו שיעורא דמשקה והיינו שיעורא דיין דחשבי' ליה בהדי מזיגתו שיעמוד על רביעית כשיהא מזוג והיינו רובע רביעית כדי שיתן לתוכו שלשה חלקי מים ויעמוד על רביעית דהא ודאי מדתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית משמע דשיעורא דיין דרישא הוי בציר מרביעית דאלו רביעית לא ליתניי' בבא באפי נפשה וליכללי' בכלל סיפא דכל המשקין ברביעית דליכא למימר דאתא לאשמועי' דכוס של ברכה הוי רביעית דא"כ בההיא דתני עלה הו"ל לפרושי בהדיא ורבא מסיפא משמע ליה דמזיגת כוס יפה הוי רביעית ומסתברא דנפשי' משמע ליה דכיון דבעי' במזוג רביעית בחי סגי ברובע רביעית:

[דף ע"ז ע"א] אמר אביי שתי תשובות וכו' י"מ דאביי בתרתי פליג ארבא במזיגה וכן בשיעור דרביעית ומתני' מיירי ביין שראוי לכוס של ברכה ואע"ג דלית ביה רביעית, ולי נראה דלהאי פירושא מתני' ה"ק שיעור כשיעור מים שמוזגין בו כוס של ברכה:

והא נמי הא חשיב. פי' דאע"ג דזוטר שיעורי' כיון דחזי לרביעית ע"י מזיגה חייב:

תנא יין יבש בכזית. פי' ובעי' האי שיעורא אע"ג דהוי רביעית בלח משום דלא חזי לתוספת ע"י מזיגה: