ר"ן (מיוחס לו) שבת ט

בעי ר' יוחנן זרק ונעקר הוא ממקומו וקבלה מהו ואמרי' בירו' אמר ר' יודן פשיטא לר' יוחנן בשזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב מה צריכא לי' בשזרק בימין וקלט בימין. רבנן דקסרין ר' שמיי בשם ר' אחא אפי' זרק בימין וקלט בשמאל צריכא לי'. אין תימא פיו ופיו כיון שאכלה כאחד היא ברם הכא יד היא ר' מונא בעי מעתה הוציא כגרוגרות בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר לי' ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה לא כן היחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין. ונראה פירושא דרבנן דקסרין סברי דאפי זרק בימין וקלט בשמאל קא מיבעיא לי' לר' יוחנן ומספקא לי' אי הוי פטור או לא. אין תימא פיו ופיו בתמי' כלומ' שאכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית אחר דהוא חייב והכא נמי דכותי' וליחייב אפ"ה לא דמי דהתם כיון שאכלה כאחד היא ומצטרפת האכילה אבל הכא נהי דביד שמאל קלט מ"מ ידו היא והרי היא כאלו קלט בימין ופטור או דלמא כיון שקלטה בשמאל חייב, ור' מונא בעי לר' יודן מעתה איכא לאקשויי דכיון דאמרת דאלו זרק בימין וקלט בשמאל חייב משום דדמי לשנים שזה זורק וזה קולט א"כ הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת ואמר לי' ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה בתמיה' לא כן היחיד שעשה וכו' כנ"ל:

[ע"ב] הופכו על הכתב. פי' כתבו לצד הכותל והחלק כלפי רה"ר כדי שלא יהא מוטל כ"כ לבזיון ומכאן נראה דאגרות אלו של תחנונים התלוין בבתי כנסיות דחייב אדם לגוללן שלא יהא הכתב מוטל לבזיון אלא שאפשר לומר דלא נקרא ספר אבל ראוי לחוש להחמיר, אבל אין ספק שאסור להניח, ספרים פתוחים, וכתב הרשב"א ז"ל דהא דאמרינן הכא ונתגלגל הספר מידו דלאו דוקא ספר אלא ה"ה לשאר דברים כלומר רצועות וכיוצא בהן וספר דנקט לרבותא דאינו גוללו אלא הופכו על הכתב וכ"ש שאר דברים שאינו גוללן:

בתר כלי אזלינן והא לא נייח וכו'. ואע"ג דאמרינן התם במציעא דדגים שקפצו בספינה דקני להו מדין חצירו ואקשי' התם ואמאי חצר מהלכת ולא קנתה ופרקי' ספינה מינח ניחא ומיא הוא דקא ממטי לה התם הוא גבי קנין דכל היכא דהיא עצמה אינה מהלכת קונה אבל הכא מדין הנחה אתי' עלה והא לא נח:

ה"ג רש"י ז"ל השמן שצף ע"ג יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן בלבד, פי' והא דנקט טבול יום משום דאין טבול יום עושה משקין תחלה, וי"מ דלמאן דאמר לאו היינו הנחתן השמן פסול ולא היין משום דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, ולדידי קשיא שהרי טבול יום ראשון ושמן שני ושני פוסל שלישי בתרומה אלא טעמא הוי משום דאין משקה מטמא משקה כדאיתא בפסחים וכן מוכח לקמן כנ"ל:

אבל עמד לכתף פטור. פי' ודוקא משאוי על כתפו אבל אם הניח משאוי ע"ג קרקע אפי' על דעת כיתוף פשיטא דחשיבא הנחה וכשהוא עוקרה מרשות היחיד חשיבא עקירה:

מהלך כעומד דמי. פי' ודוקא בשתי רשויות וכן למאן דאמר קלוטה כמי שהונחה אבל ברשות אחת לא דאי לא ארבע אמות ברשות הרבים היכי מיחייב:

[דף ו' ע"א] דרך צידי ר"ה, פירש"י ז"ל כגון כותל חצר שנפרצה לרה"ר דהוי מקום המחיצה צידי רה"ר והוא מקום פטור והמניח שם פטור ואפי' הכי כי אפיק לרשות הרבים דרך שם חייב. וקשיא לי ומנ"ל דעובר דרך שם חייב. והרא"ה ז"ל פי' דעד שלשה או ארבעה טפחים סמוך לכתלים שאין דרך בני אדם להתחכך בכותל קרי צידי רשות הרבים ובכי האי גונא לא סגיא בלאו הכין, והוא ז"ל פי' אימא דשמעת לי' לר' אליעזר וכו' היכא דליכא חיפופי כגון שנפלו הכתלים שדרך בני אדם לילך שם עד מקום הכותל כיון שאין שם כותל, והוצרך לפרש כן משום דהא דר' אליעזר בן יעקב אכותל חצר שנפרצה קאי התם בעירובין וכמו שכתב הרב ז"ל אבל היכא דאיכא חיפופי כגון דאיתניהו לכתלים הוי מקום פטור. ורש"י ז"ל פי' חיפופי יתדות שהיו נועצים לפני הכתלים שלא יחופו עגלות וקרונות בכתלים ויפילום:

סרטיא ופלטיא. פירש"י סרטיא מסילה שהולכין בה מעיר לעיר, פלטיא רחבה של עיר שמתקבצין שם לסחורה, וכ' הרא"ה ז"ל ומסתברא דפלטיא נמי בעינן מפולשת אלא דבמבואות איצטריך משום דאיכא סתומין ע"כ:

חצירות של רבים וכו'. כתב הרא"ה ז"ל דהני ודאי לאו בכלל ארבע רשויות נינהו, אלא דמפרש דינייהו בהדי הני ע"כ, וצ"ע:

[ע"ב] עושה לחי מכאן ולחי מכאן פי' דאיהו סבר דבלחי אחד לכל רוח הוה לי' כרשות היחיד ומותר לטלטל בתוכה, ורבנן סברי דבעינן שתי לחיים לכל רוח וקורה שאינו רחב שש עשרה אמה מיירי דאלו רחב שש עשרה אמה לכולי עלמא אין עירוב מועיל בו. והא דדייק למעוטי מאי מדיוקא דהא היא רשות היחיד הוא דקא ממעטינן ולא מלישנא דגמורה תדע דהא קא בעי' ואמאי קרא לה גמורה וכן מפרשים כולהו כנ"ל:

אבל לזרוק אימא מודה וכו', י"מ דלהוי רה"י ולישתרי . בזריקה מבית לבית כדמוכח בפרק מי שהוציאוהו דטלטול ע"י זריקה שרי ורש"י ז"ל לא פי' כן :

יסלקנה לצדדין. פי' יסלק רשות הרבים לצד הפסין משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והשואב מים מן הבאר כשואב מרשות היחיד לרשות הרבים וקמ"ל