ר"ן (מיוחס לו) שבת פז

ובכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה ואפילו במקום סכנה היינו לכתחלה ולמצוה שיקדש את השם אבל אם עבר אינו נהרג בב"ד, ולאביי חייב דליכ' אונס ממש שהרי אינו אלא שהוא מתיירא ממנו שמא יזיקנו, ומיהו לאביי אם ירא שמא יהרגנו מודה הוא דפטור לפי שאין לך אונס גדול מזה ואין ב"ד מחייבין אותו לא כרת ולא מלקות ולא מיתה דהא גבי מולך כתיב ונכרת האיש ההוא ודרשי' בסיפרי דבי רב ההוא לא אונס ולא שוגג ולא מוטעה ורבנן הוא דאצרכוה בפרהסיא או בשעת הגזירה למצוה לקדש את השם הנכבד ברבים כנ"ל:

הא ניחא לאביי דאמר התם בסנהדרין דעובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה חייב ניחא דבבריית' נמי קתני חייב דקתני וחומר בשאר מצות וכו'. ותימה ולאביי מי ניחא והא קתני מה שאין כן בשבת דפטור ובשבת מאהבה חיובי מחייב., וי"מ דמיראה קא מקשה דבשבת פטור מיראה ולא מאהבה, וי"מ דה"ה הוה מצי לאקשויי הכין אלא דעדיפא ליה מאי דאמר אלא לרבא. דאמר פטור מאי איכ' למימר דנהי דסיפא דמה שאין כן בשבת אתי' כוותיה דשוגג בלא מתכוון בשבת פטור דומיא דלחתוך את התלוש וחתך את המחובר מ"מ רישא גופה קשיא לרבא דהא רבא גופי' הוא דאמר התם בסנהדרין דעובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה פטור:

אלא באומר מותר. פי' שנעלם ממנו אזהרת עבודת כוכבים וכסבור שמותר לעבוד עבודת כוכבים מן התורה וקרי ליה שוגג בלא מתכוין לפי שהוא טועה בעיקר הדין והילכך בכי האי גונא בעבודת כוכבים חייב אבל בשבת פטור לגמרי עד כאן לא בעא מיני' רבא מרב נחמן וכו'. לעיל בפירקין העלם זה וזה בידו מהו ופרש"י ז"ל כאן שסבור שאין שבת בתורה, ולא נהיר וכבר פירשנו למעלה שיודע ששבת אסור מן התורה אלא שנעלם ממנו היום. וא"ת א"כ אם יודע ששבת אסור מן התורה במקצת מלאכות כמו שפירשנו למעלה לא שייך אומר מותר אלא במי שסבור שאין שבת מן התורה כמו שפרש"י ז"ל, תירץ הרמב"ן ז"ל דאע"ג דידע שבת במקצתן שייך אומר מותר כיון שאינו יודע מקצתן האחרות ודכוותה בעבודת כוכבים נמי משכחת לה כהאי גונא שסבור שלא נאסרה עבודת כוכבים אלא של כסף וזהב אבל של עץ מותרת וג"כ שסבור שזבוח וקטור שאינו אסור ובהא ניחא לי מה שהקשה הרא"ה ז"ל דקשי' לי' דמדאייתי מרבא ורב נחמן הוה ליה לאיתויי מגופה דמתני' דקתני השוכח עיקר שבת חייב אחת ותירץ ז"ל דאורחא דתלמוד' זימנין דניחא ליה לאייתויי משקלא וטריא דאמוראי,. ובהא ניחא דלא מצי לאקשויי ממתני' משום דלא דמי להא כנ"ל:

[דף ע"ג ע"א] אלא לאו רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות והכי קאמר חומר בשבת ממקצת מצות וחומר במקצת מצות מבשבת. חומר בשבת שאם קצר וטחן בהעלם אחד חייב שתים מה שאין כן במקצת מצות דהיינו עבודת כוכבים שאם זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. וסיפא דחומר במקצת מצות לאו בעבודת כוכבים קא מיירי אלא במקצת מצות אחרות והיינו דאמרי' היכי דמי במקצת מצות דלאו עבודת כוכבים דבשוגג בלא מתכוין חייב ואמרי' כגון שיש לפניו חתיכה של חלב וכסבור שהוא שומן ואכלו דאע"ג דלא נתכוין לאכול איסורא אפי' הכי חייב מה שאין כן בשבת:

דסבר רוק הוא ובלעו. דלא איכוון לאכילה דחלב נימוח לאו בר אכילה הוא אלא בר בליעה ואע"פ שלא נתכוין לאכילה חייב מה שאין כן בשבת דהיכא דלא נתכוין לחתוך שרי.. וא"ת אמאי לא מוקי ליה כולה בעבודת כוכבים דלרבא הוא דקשיא ולא לאביי ולא תיקשי לי' מה שאין כן בשבת דאיראה קאי כדפרישנא לעיל. וי"ל דלדבריו דרבא קאמר לדידך דלא מצית לאוקמה כולה בעבודת כוכבים אלא בחלב לדידי נמי לא קשיא דהא איכא לאוקומה כגון דסבור רוק הוא ובלעו ולרבא דהוה מייתי מינה ראיה לא הוה חייש להאי דחי' דאביי דמשמע ליה דמתניתא סתמא קתני וכל שוגג בלא מתכוין קאמר ושפיר מתוקמא כסבור שהוא שומן לפי שיש לטעות יותר בשומן מרוק ודכותה בשבת. וי"מ דלאביי נמי לא מיתוקמא כולה בעבודת כוכבים משום דקשיא ליה מה שאין כן בשבת דקאי אאהבה ויראה ולהכי מוקי סיפא בחלב:

נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע. פירוש ונמצאו ארבע וכמו שפירשנו למעלה ויגיד עליו רעו דאמרינן כסבור רשות היחיד ונמצאת רשות הרבים:

דידע דאסירא שבת וידע דאסירי מלאכות. פירוש שיודע דכולהו ארבעים מלאכות אסורות בשבת ויודע ג"כ שהיום שעשאן שהיה שבת אלא דכולהו מלאכות דשבת יש להן שיעור והוא נתכוין לעשות פחות מכשיעור, ונמצא שעשה כשיעור והוא חייב על כולן אליבא דאביי אע"פ שעשאן כולן בענין זה והא דקרי ליה בהעלם אחד פירושו בענין אחד של העלמה:

אלא לרבא דאמר וכו'. וליכא לתרוצי אליבא דרבא דטעי בשיעורי שסבור שזריקת ארבע מותרת וזריקת שמונה אסורה וכן בשיעורא דכולהו אידך מלאכות, דכי האי גונא לא חשיבא ידיעה גמורה דשבת כיון שאין יודע בו שום איסור בשום מלאכות כראוי, כן כתב הרא"ה ז"ל: