ר"ן (מיוחס לו) שבת פג

שבת ויודע ששבת אסור מן התורה אלא שאינו יודע איזה יום הוא וגם יודע הוא שהוא אסור בעשרים מלאכות ועשה אותם העשרים הנשארים שלא הי' יודע שהיו אסורות ונמצא שנעלם ממנו שבת ומלאכות אלו מהו חייב אחת על כולן כרישא דמתני' או עשרים חטאות כמנין המלאכות דאיכא למיתלי אהעלם שבת וחדא שגגה היא או תלינן שגגה אכל מלאכה ומלאכה הואיל ויודע עיקר שבת:

חזי' אי משום שבת קא פריש. כלומר שהתרו עליו משום שבת ולא הודיעוהו על המלאכות והוא נותן אל לבו ופורש מן המלאכות נמצא שעיקר העלמתו אינה אלא בשביל שבת ואינו דין לחייבו אלא על מה שפירש ושמא אם הי' יודע מתחלה שהוא שבת הי' פורש מאלו המלאכות שהרי סופו מוכיח על תחלתו, אי משום מלאכות קא פריש שהתרו בו על המלאכות והוא פורש מהן נמצא שעיקר העלמתו ושגגתו על המלאכות:

אלא לא שנא. פרש"י ז"ל ואינו חייב אלא אחת, כלומר מהכא לא תפשוט דדילמא העלם זה וזה בידו הוא ואינו חייב אלא אחת, או דילמא כוונת רש"י ז"ל דפשיטא לי' לרבינא דאינו חייב אלא אחת וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל:

אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו וכו'. שיודע ששבת אסור מן התורה ואינו יודע שאסור בשום מלאכה, וקשיא לי אם נעלמו ממנו כל המלאכות במאי ידע לה לשבת והיינו רישא דמתני' דשוכח עיקר שבת, וי"ל דידע לה במלאכות אחרות של היתר שסבור שהן אסורות והא חשיבא ידיעה לחיובי על כל אחת ואחת כן תירץ הרמב"ן ז"ל והרא"ה ז"ל, וה"ק אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו וכו' שפיר דאזלינן בתר העלמת מלאכות ואין העלמת שבת מבטלן והאי חשיבא ידיעה לחלק אלא אי אמרת דאזלי' בתר העלמת שבת שהיא מבטלת המלאכות בעי' ידיעת שבת בידיעה מעליתא כגון בגוף המלאכות האסורות ואסיקנא דמשכחת לה דידע לשבת במלאכה אסורה כגון בתחומין:

אמר רבא קצר וטחן כגרוגרת. כלומר כל אחת כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות דלא מחייב אפי' על הארבעים אלא אחת כיון שהי' באותה שבת עצמה כדין היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה דחייב על כל שבת ושבת ולא אמלאכות טובא דכל שבת, וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא בדין להתחייב על כל א' וא' כמתני' דיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה ומיירי באותה שבת עצמה:

[דף עא ע"א] קצירה גוררת קצירה. דאע"ג דידע לי' בנתיים ששבת הי' לא חשיבא ידיעה לחלק שהרי לא נודע לו בנתיים שחטא וידיעת חטא חשיבא ידיעה לחלק, וסבירא לי' לרבא דשגגת שבת וזדון מלאכות וזדון שבת ושגגת מלאכות חדא העלמה היא כיון דאין ידיעת חטא בנתיים דאי לא לא הוה אמר גרירה דלא שייכא גרירה, ועוד ס"ל גרירה והאי תרתי אתא לאשמועי':

והא דאמר רבא ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וכו'. פרש"י ז"ל או טחינה קאמר וכ"ש בשנודע לו בשתיהן וכן הוא בהדיא במקצת הספרים ונודע לו על קצירה או טחינה ומיירי בשנודע לו קודם שהפריש הקרבן דבהא ידיעות דאחר מלאכות אינן מחלקות:

והא דאמר קצירה גוררת קצירה. לישנא בעלמא נקט ולא טעמא דגרירה דהא מדינא קצירה של שגגת שבת וקצירה של זדון שבת חדא היא כיון דתרווייהו בחדא שבתא וליכא ימים בנתיים לחלק והוה כקוצר שתי קצירות בשגגת שבת דאינו חייב אלא אחת וה"ל כאוכל חלב וחלב בהעלם אחת:

וטחינה גוררת טחינה. כלו' מדינא טחינה ראשונה נגררת בקצירה ראשונה דהא קצר וטחן בשגגת שבת אינו חייב אלא אחת דהא שתיהן בהעלם א' ודין הוא שתתכפר עמה, וכל חדושו דרבא הוא במה שאמר שטחינה של זדון שבת שמן הדין הוא חלוקה לעצמה לקרבן כיון דהיא בשגגת מלאכות ואפ"ה היא נגררת עם טחינה של שגגת שבת ומתכפרת עמה אע"פ שאינה מתכפרת לעצמה שאין הקרבן בא בשבילה שעל הקצירה הופרש:

נודע לו על קצירה של זדון שבת וכו' קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה. י"מ דהא מדינא הוא ולא מדין גרירה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אבל קצירה ראשונה שגוררת טחינה שעמה לאו מדינא דהא הקרבן לא הופרש על קצירה ראשונה אלא מדין גרירה הוא אבל טחינה של זדון שבת אינה נגררת עם טחינה ראשונה דלית לי' לרבא גרירה דגרירה אלא לכשנודע לו לאחר מכן צריך להביא קרבן וכן פרש"י ז"ל. אבל הרא"ה ז"ל פי' דטחינה שעמה מדינא הוא ולא מדין גרירה כיון שהקצירה מתכפרת שתתכפר טחינה שעמה דכיון דתרווייהו בהעלם שבת חדא נינהו, אבל טחינה שכנגדה במקומה עומדת דהא מן הדין חלוקה היא טחינה זו לחטאת כיון דהיא בשגגת מלאכות ולאפוקי ההיא דלעיל דנודע לו על קצירה של שגגת שבת דקצירה וטחינה חדא היא לגמרי וכשמפריש קרבן על הקצירה הרי עיקר הקרבן ג"כ מן הדין על הטחינה לגמרי ונמצאו קצירה וטחינה של שגגת מלאכות מתכפרות עמהן דחדא נינהו כדפרישנא: