ר"ן (מיוחס לו) שבת עד

והתניא ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פולייטון פי'. והא הני תרי אין דרכה למיפק בהו אלא אשה שריחה רע ואפ"ה פוטר דמשמע פטור אבל אסור, ופרקינן הא לא קשיא כי קאי אליבא דר' מאיר וכו' ומינה דמשמע לי' דכובלת וצלוחית של פולייטון בתרווייהו שרי ר' אליעזר לכתחלה דאי לא אדאמר לי' דכי קאי אר' מאיר אמר פטור לימא דמשום צלוחית של פוליטון הוא דנקט פטור אלא ש"מ כדפרישנא וכן פי' הרא"ה ז"ל:

[ע"ב] המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי חייב פי' חייב על הכלי ולא על האוכלין שהרי לא הוציא אלא פחות מכשיעור דהיינו פחות מגרוגרת, ואיצטריך לאשמועינן משום דאיכא מאן דאמר פר' המצניע (דף צ"ג ע"ב) דהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אפי' על הכלי שכלי בטל לגבי האוכל וטפל הוא לו אע"פ שהוא פחות מכשיעור:

והא רב חסדא ורבא וכו' ואישתו בקנישקנין. פירש"י ז"ל כלי זכוכית ארוך ולו שתי פיות והיין נזרק מזה לזה, וי"מ כוס שיש לו שני פיות ושותין ממנו שנים בבת אחת והא דרב חסדא ורבא בר רב הונא איתא במס' בעבודת כוכבים לענין נסך ומ"מ שמעת מינה דשרי למישתי בי':

אבל משא ולא משא לית לן בה. פירש"י ז"ל שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם לית לן בה ואסיקנא דאפי' ברביעית מצומצם מביאו לידי עניות דהא אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא מדה כנגד מדה, ומכאן יש לזהר בנטילת ידים להרבות בהן מים ולא כמו רבים שמצמצמין בהן:

אמר רבא על עסקי תכשיטי' וה"מ הוא דאית לי' ולא עביד לה. פי' שמקללתו על שאינו רוצה לקנות לה תכשיטין ויש לו במה לקנות ויש לו איסור בזה ומביאו לידי עניות, והטעם לפי שאינו מרחם עלי' שהיא תלויה בו והוא תלויה במי שאמר והי' העולם ובמדה שמדד שלא רחם על מי שתלויים בו כך לא ירחם הבורא עליו וכן פי' רבי' יהונתן ז"ל, והא דאמרי' בכמה דוכתי מי שאשתו מקללתו בפניו והוא שותק אין חייו חיים מיירי בשאין מקללתו על עסקי תכשיטיה, אי נמי על עסקי תכשיטי' ואין לו דבהא אין חייו חיים אבל אינו מביאו לידי עניות כנ"ל:

[דף ס"ג ע"א] מתני' לא יצא האיש לא בסייף וכו' ולא בתריס שהוא מגן. ולא באלה אמרי' בגמ', שהוא קולפא בלעז מצ"א, ואם יצא חייב חטאת דמשאוי הם ולא תכשיטין:

[ע"ב] שקילא טבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד. פי' איני מחזיק טובה לך מעכשיו שכבר הולד מבטני ואלו אמרת תחלה לא אירע לי כזה:

מתיב רב יוסף בירית טהורה וכו' ואלו אצעדה טמאה היא. פי' הרא"ה ז"ל דגמרא גמירי לה אצעדה טמאה היא ולא מפני שנמנה במדין כמו שפי' רש"י ז"ל דהא בהדיא מוכח כן לקמן, ופרקי' דבירית במקום אצעדה עומדת:

ככלים בשתים והוא כלי אחר שאינו כבירית ונותנת האשה כלים אלו בשתי שוקי' והם עשויין לתכשיט וחיישינן מתוך שהן חשובין דילמא מישלפא ומחויא אע"ג דמיגניא בהו כנ"ל, אבל מדברי הרא"ה ז"ל נראה דכבלים בשתים דקאמר היינו שתי בירית שהוא ז"ל כתב כבלים בשתים והשתא חשיבי תכשיט עד כאן, ולא נהיר כמו שכתב הרשב"א ז"ל:

אמר לי' רב הונא אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת ביניהם ונעשו כבלים. פי' אפילו בירית היו שתים ונותנת בשתי שוקי' ולא תימא דכבלים. היינו כלי אחר אלא פעמים שהבירית נעשו כבלים שאם היו מטילין שלשלת ביניהם נעשו כבלים וכל היכא דליכא שלשלת לא מקבלי טומאה דלא חשיבי תכשיט אדם אלא משמשי כלי שהם משמשים לבתי שוקים ומשמשי כלי טהורים כטבעת הכלים דקי"ל שהוא טהור, אבל היכא דאיכא שלשלת אסיקנא דמשויא לי' מנא לפי שהיו נותנין שלשלת של ברזל או של זהב שקושר לאותן שתי טבעות של בתי שוקים מזה לזה כדי שלא תעשה הנערה פסיעות גסות ויפלו בתולי' והילכך טמאין דהשתא חשיבי תכשיט אדם ולא משמשי כלי, ואין יוצאין בהן בשבת דילמא מישלפא ומחויא דאפילו שקלא לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי לא יפלו בתי שוקי' לארץ. מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא פי' כיון שהוא כך בגד מסויים מתחלתו, מאו בגד:

מנין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא מציץ. והא דלא קאמר מטבעת משום דניחא לי' למילף מציץ דתכשיטותו משהו שלא הי' במצח אהרן תמיד כטבעת שהוא כל היום באצבעו:

אריג ותכשיט כל שהוא. פי' דתרווייהו מצטרפי לכל שהוא טמא:

מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג. פירוש תוספת יש לו לשק שאין כן בבגד שהוא טמא משום אריג ובסמוך מפרש לה:

אריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה. פי' הרא"ה ז"ל דאפילו הכי איצטריכו אידך ריבויי דאי לאו הכי אנא הוה מוקימנא כל כלי מעשה לאריג כל שהוא או לתכשיט כל שהוא אבל אריג ותכשיט