ר"ן (מיוחס לו) שבת עב

היכי מצית למימר דעביד הכי עביד דדילמא הלכה כאותו תנא דר' יוחנן ואין הלכה כאותה משנה דנועל של ימין תחלה כנ"ל לפרש:

שבת לאו זמן תפלין. וטעמי' משום דכתיב בהו בתפלין והיו לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שהרי כל אותו היום אות:

אית ספרי דגרסי דילמא מיפסקא רצועה ואתי לאיתויי' ארבע אמות בר"ה. ואין גירסא זו נכונה דבכל מקום שהתירו חכמים לצאת בו אינן חוששין דילמא מפסקי ואתי לאיתויינהו אלא העיקר גירסת רש"י ז"ל דגריס דילמא אתי לאיתויינהו וכו' כלומר אם בא לפנות שקיל להו מראשו וממטי להו ארבעה אמות:

בזמן שאינן מן המומחה. דמשמע מאדם המומחה:

ואיתמחי גברא. כתב ה"ר יהונתן ז"ל שעשאו איש שהי' בקי וניכר לכל שתפלתו נשמעת לפני השם ובכל אשר יפנה יצליח שהרי ריפא ושינה ושילש כלומר משלשה חליים שלשה בני אדם שלזה היתה לו קדחת ולזה שחפת ולזה דלקת וכיון שריפא אותם ניכר לכל שלא הי' בעבור מזל החולה שהי' מזלו לקבל קמיעות שהרי לא ריפא אלא פעם אחת אותו אלא ש"מ שבזכות הכותב הי' וכיון שבזכותו הי' כל קמיעות שינסה הוא ויכתבם בכוונה שלימה מועילות לאותו חולי שיכתוב להועיל ומותר לצאת בה בשבת, אבל אם יעתיקם סופר אחר לא יועיל שהרי לא הי' אלא בזכות תפלתו של אותו האיש ע"כ, ומדבריו נראה דכ"ש אי איתמחי קמיעא אע"ג דלא איתמחי גברא שכך כתב ז"ל אבל כשהקמיעא עצמה רפאה שלשה בני אדם ניכר לכל כי לא הי' בעבור תפלת הכותב הראשון שהרי לא התפלל על אלו השנים אלא ודאי בעבור ההזכרות והשמות שנכתבו שם ואם יעתיקנה אחר אות באות תיבה בתיבה כל מי שירצה מותר לצאת בה שהרי כל כח רפואתה הוא בעבור ההזכרות שנכתבו בה ע"כ. ודוקא שלשה בני אדם מחולי אחד דעכשיו יש לומר שלא התפלל על אלו השנים:

ואחד קמיע של עיקרין. פי' של שרשין:

ולא שנכפה. פי' לא שריפא למי שיש לו חולי הנופל פעם אחת ולא בא ממשפחת נכפין אלא שלא יכפה כלומר שריפא למי שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה:

[ע"ב] והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ג' בני אדם כאחד. פי' הרא"ה ז"ל דלאו דוקא כאחד אלא אפי' כאחד קאמר כלומר אע"פ שהי' בזמן אחד קאמר דלא תימא שעה היא דנזדמנה לו, וקשיא לי' דהכא קתני שלשה בני אדם דוקא ולעיל קאמר כל שריפא ושינה ושילש דמשמע אפי' לאדם אחד, ופריק לא קשיא הא לאיתמחי גברא וכו' כלומר הא דקתני שלשה בני אדם דמשמע שלשה בני אדם דוקא היינו, לאמחויי גברא דבעי' שלשה בני אדם בחליים חלוקים:

ולומר שכתב ידו של זה מועלת בקמיעין, והא דקתני לעיל כל שריפא ושינה ושילש היינו שריפא שלשה פעמים חולי אחד בין לשלשה בני אדם בין לאדם אחד, וא"ת והיכי מצי' לאוקמי האי ברייתא באיתמחי גברא דהא קתני קמיע מומחה ולא קתני מן המומחה כדדיקי' לעיל, וי"ל דקמיע מומחה תרוייהו משמע בין מחמת גברא דאיתמחי בין מחמת קמיע דאיתמחי אבל לישנא דמן המומחה לא משמע דוקא אלא בקמיע דגברא דאיתמחי והיינו דדייקינן לעיל וכן תירץ הרא"ה ז"ל:

אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זימני איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא כלומר תלתא קמיעי משלשה חוליים משונים לתלתא גברי תלתא תלתא זימני כלומר שריפאה הקמיע לכל אחד ואחד שלשה פעמים, איתמחי גברא שהרי ריפא שלשה אנשים משלשה חוליים מוחלקים וגם איתמחי קמיעא שהרי ריפא כל קמיע ג' פעמים לאדם אחד מחולי אחד וסגי בהכין, והא דנקט תלתא תלתא זימני משום קמיעא נקט לה דבעינן תלתא זימני לאדם אחד מחולי אחד אבל משום גברא כל היכא שריפא שלשה בני אדם משלשה חליים חלוקים אף על פי שלא ריפא לכל אחד אלא פעם אחד איתמחי גברא כדאמרינן בסמוך:

תלתא קמיעי לתלתא גברי חד חד זימנא. פי' תלתא קמיעי משלשה חוליים לכל א' וא' פעם א', גברא איתמחי שהרי ריפא שלשה בני אדם מחליים חלוקים אבל קמיעא לא איתמחי שהרי לא ריפא ג' בני אדם מחולי א' וכיון שכן כתב ידו של אדם זה גורם וכתב ידו של אדם אחר שמא אינו מועיל ומותר לצאת בה אם כתבה איש זה ולא איש אחר לפי שלא נתרפא אלא בעבור תפלת הראשון והשני שמא אינו מכוון בתפלתו כמוהו:

חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא איתמחי שהרי ריפא ג' בני אדם מחולי אחד אבל גברי לא איתמחי שהרי לא ריפא ג' חליים משונים:

בעי רב פפא תלתא קמיעי לחד גברא מאי. כלומר תלתא קמיעי מג' חליים משונים וריפאו אדם אחד מג' חליים אלו קמיעא ודאי לא איתמחא דאנן בעינן שירפא ג' גברי מחולי א' או אדם א' ג' פעמים מחולי א' מי אמרינן הא אסי לי' תלתא זימני. פירוש בג' חליים משונים ולא אמרינן מזלו של זה החולה גרים שכל מי שיתפלל עליו שתהי' מקובלת תפלתו. או דילמא אינו דומה ג' חליים לאיש אחד לג' חליים לשלשה בני אדם לפי שיש לומר מזלו של זה החולה גרם אבל