ר"ן (מיוחס לו) שבת סז

ובלבד שלא יוציא מתחת ידו טפח. כלומר שלא יצא מהחבל שבידו חוץ לידו אפילו טפח משום דאינו נראה שהוא מאפסר הגמל:

ע"ב והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח. וקס"ד מראש החבל וכל היכא שהגביה מן הקרקע טפח מוציא חוץ לידו כמה שירצה. ופריק רבינא כי תניא ההיא בחבלא דביני ביני, כלומר שבין צוארי הגמלים וידו כדי שיהא נראה שהוא קשור בבהמה שאם לא הגביה החבל טפח דומה כמו שנגרר בקרקע ואינו קשור בבהמה והוא מוציא החבל בידו כן פי' הרא"ה ז"ל. אבל רש"י ז"ל פי' שאם לא הגביהו טפח אינו נראה שהחבל משום שמירה אלא נראה כמשוי:

אית ספרים דגרסי אין חמור יוצא במרדעת כדאמרן, כלומר מערב שבת כדאמרן לעיל. ואיכא נוסחי דכתיב בהו ולא במרדעת מאי טעמא דילמא נפלה ואתי לאתויי, ופי' הרא"ה ז"ל דה"ק דוקא קשורה לו מערב שבת הא אינה קשורה לו אע"ג דמונחת על גבו מערב שבת לא חשיבא מלבוש דהנחה בלא קשירה לאו כלום היא כיון דאיכא למיחש לה דילמא נפלה ואתי לאתויי' ואף על גב דאפשר למיקשר בשבת מ"מ הנחה בלא קשירה מע"ש לא חשיבא מלבוש כיון דהנחה גופה לא חשיבא ע"כ. וזה כפי מה שפי' הרב ז"ל למעלה. אבל כבר פירשתי בשם ה"ר יהונתן ז"ל דאי אפשר לקשור בשבת מפני שמשתמש בבעלי חיים ולדבריו כ"ש דאתיא שפיר גירסא זו:

להיכא דאית ליה מכה דלא הדר חאיך לה. פי' כשיש מכה בגב הבהמה קושרין דפין חשובין בצוארו שלא יוכל לפשוט צוארו אצל המכה ולחככו בשיניו. ואם תאמר ומאי שנא מקשקשין שע"ג השבר דשרי, ויש לומר דהתם לא חשיבי ואי נפלי לא אתי לאתויינהו אבל סולם שבצוארו חשיב וחייס עלי' ואי נפיל אתי לאתויי,, א"נ קשקשים קושרים על גבי השבר עצמו ולא מיחזי כמשוי אבל סולם הוא שלא במקום השבר ומיחזי כמשוי:

א"כ עשיתה מר עוקבא. כלומר א"כ דכל כך היו עושין לרחלות אלמא חשובות להן והאיך אפשר לעשות כן דאפי' למר עוקבא שהי' אדם חשוב ועשיר ואב ב"ד לא היו עושין יותר והאיך אפשר שלא ישתנה מר עוקבא מבהמה:

א"כ עשיתה ילתה. כלומר אם באה לילד ילתה אשתי לא היו עושין יותר והאיך אפשר שלא תשתנה ילתה מבהמה:

דלא לימציוה יאלי. כלומר לכך היו עושין להם מנעלים עד ארכובותיהם מעור הקופר שהוא שרץ ששערותיו הם כקוצים וכמחטים שלא ייניקוה עלוקות כשעומדת במים:

כל כי האי זוגא כלומר ארבעתן יחד, חלופי ר' יוחנן ומעייל ר' יונתן, כלומר יש שמחליפין מארבעתן ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן:

[דף נ"ה ע"א] אמר לי' לא סבר וכו'. פי' רב יהודה הוא דאמר לי' לשמואל דרב יהודה תלמיד דשמואל הוה:

אמר לי' שיננא רישך בקרירי וכו'. כלומר אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכוה בחמין שיראין ממנו ויכול למחות ואינו מוחה:

אמר לי' ואע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר. פי' הרא"ה ז"ל דהיינו דוקא להוכיחם פעם ראשונה מספק אע"ג דסבר דלא מקבלי אבל אם הוכיחם פעם אחת ולא קבלו ודאי פטור מלהוכיחם פעם שניי' כדקיימא לן כשם שמצוה לו לאדם לומר דבר הנשמע כך מצוה לו שלא לומר דבר שאינו נשמע:

[ע"ב] כתנאי פחז כמים וכו'. פי' כתנאי אם חטא ראובן או לא דלר' אליעזר ור' יהושע חטא ולר"ג ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא:

מקיש חפני לפנחס. פי' מקיש ר' יונתן חפני לפנחס:

[דף נ"ו ע"א] ליקוחין יש לך בה. פי' קידושין תופסין בה שאינה אשת איש ואם איתא דנבעלה לו בעודה אשת איש אין קדושיו תופסין בה אלא ש"מ דלאחר שנתגרשה קדשה ובעלה:

דקאמר לי' ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה. פי' רש"י ז"ל דהיינו המרד משום דלאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך וי"מ לפי שהקדים יואב לדוד:

[ע"ב] ומנו אבא אבוה דרב ירמי' וכו'. פי' אבא שמו והוא הי' אביו של רב ירמי' כדאמרי' רב ירמי' בר אבא:

ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמי' וכו'. פי' אחא שמו והוא הי' אחיו של אבא ואבא אביו של ירמי' ונמצא אחא דודו של רב ירמי' והיינו דאמרי' אבא ואחא אחי הוו:

סליק פרק במה בהמה