ר"ן (מיוחס לו) שבת סד

ואין מרסקין לא את השלג וכו'. פי' רש"י ז"ל אין משברין לחתיכות קטנות משום דדמיא למלאכה שהוא בורא את המים אבל לתוך הכוס של יין בימות החמה כדי לצננן או לתוך הקדרה אע"פ שמתחממין מאליהן ונימוחין מותר דמאחר שיש בהם מים אינו נראה כבורא את המים ע"כ, וכתב הרא"ה ז"ל דאף לרסק בידו מותר והכי איתא בתוספתא, ואלו למוקצה ונולד לא חיישינן בהא כדין משקין שזבו דהא לתוך הקערה מותר תדע לך דאיהו גופי' משקה הוא וכ"ש שומן קרוש שניתך ועוד שהרי משקה הבא לאוכל הוא ואף סחיטת ענבים שעומדין למשקה מותר מטעם זה כשהוא משקה הבא לאוכל ואצ"ל בזה שהוא מותר עכ"ל:

סליק פרק במה טומנין פרק במה בהמה יוצאה יוצא הגמל באפסר בלעז קבישטרי. ונאקה בחטם מפרש בגמ' זממא דפרזלא זמם של ברזל לפי שהיא בורחת והיא קשה להשתמר ובלעז מור"ל שנוקבין את חוטמו ומכניסין אותו בתוכו. והוא כמין טבעת, ולובדקים בפרומביא מפרש בגמר' פגי דפרזלא בלעז קיבצא"א פרין בלעז כמו שלנו, וכן פי' רבי' יהונתן ז"ל:

גמ' מאי נאקה בחטם. פי' לאו למימרא שהוא שואל מאי נאקה דפשיטא לי' נאקה מה היא אלא הכי קא מיבעיא לי' איזה נאקה יוצאת בחטם דהרבה נאקות יש בעולם ואמר לי' רבא נאקתא חיורתא שעסקי' רעים בזממא דפרזלא כן, פי' מורי נר"ו:

או דילמא כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משוי הוא פי' והוא הדין דמיבעי ליה סוס ופרד דבני שיר וחמור בפרומביא אם יוצאין באפסר כיון דלא הוי להו נטירותא מעליתא אלא דמינטרי ביה מה שאין כן בנאקה באפסר דלא מינטרא בה כלל:

מאי לאו למעוטי גמל בחטם. קשיא לי אי משום דקתני בהני ארבעה בהמות שהגמל יוצא באפסר ומשמע דוקא באפסר ולא בחטם לידוק ממתני' נמי דקתני יוצא הגמל באפסר ויש לי לומר דר' ישמעאל לאוסופי אמתני' קא אתי ולומר במה עוד הן יוצאין שהרי סוס ופרד יוצאין בשיר וחמור בפרומביא ואפ"ה קאמר ר' ישמעאל דיוצאין נמי באפסר ואם איתא דגמל יוצא בחטם לימא ליה נמי כי היכי דאמר הני אלמא מתני' לא נשנית בדוקא אליבא דר' ישמעאל שהרי מוסיף הוא ואמר דסוס וחמור יוצאין נמי באפסר וכיון דמתניתן לאו דוקא הוא הדין דגמל יוצא בחטם, ופריק לא למעוטי נאקה באפסר כלומר הוא הדין דמצי למיתני נמי דגמל יוצא בחטם אלא הוא נחית למנינא מה הן הבהמות היוצאות באפסר ולא אשכח אלא הני ארבעה וכיון דלא חשיב בהני ארבעה נאקה ש"מ דנאקה באפסר לא וכולה צריכותא ודיוקא מד' בהמות הוא דנידוק ולא מדקתני באפסר כנ"ל:

[דף נ"ב ע"א] אמר לי' אביי אדרבה תסתיים דשמואל וכו' אמר שמואל מחליפין לפני רבי וכו' מאי לאו למעוטי גמל בחטם. וכיון דקס"ד למעוטי גמל בחטם משמע דסבירא ליה דנטירותא יתירתא הוי משוי ואסור דאלמא אית ליה נמי גבי פרה דאפילו לשמור אסור דנטירותא יתירתא הוא דפרה מינטרא בלא רצועה דמוליכה לפניו והיא הולכת דאי סבירא לך דלשמור מותר קשיא דשמואל אדשמואל, ואם תאמר ואכתי קשיא דשמואל אדשמואל דלעיל פסק הלכה כחנני' דנטירותא יתירתא שרי, ויש לומר דהיינו דוקא בחתול בסוגר דאורחי' בחול בהכין מה שאין כן בפרה ברצועה שבין קרני' דדמי' לגמל בחטם:

דאי ס"ד דרב דימי נמשכין. פירוש דוקא נמשכין וכל חדושי' לאשמועי' דמשתמרות באפסר ולא הוי משוי:

אמר לפניו ולא קבלה מיני'. פי' לא קבלה רבי מר' ישמעאל שיהא יוצא פרד באפסר קא משמע לן דרב דימי דקבלה שהרי פרדות דר' יוצאין באפסריהן:

קמ"ל דרב שמואל בר יהודה. דאפילו כרוכין ולא הוי משוי וכן הילכתא:

[ע"ב] בשריתכן פי' שנפשט ונתרחב הנקב סביב סביב. וה"ה בחבל הקשור בטבעת שלא יהא קשור בדוחק אלא בריוח כדי שלא יחוץ בטבעת:

כי קאמר לי' נמי בשיפא פי' שאינה חלודה בלעז לימד"א כדמתרגמי' ושפית יתי' בשופינא שקורין לימא: