ר"ן (מיוחס לו) שבת סג

[ע"ב] במאי אוקימתא. פי' במאי אוקימתא הא דתני בנתר וחול מותר כר' יהודה אימא סיפא ולא יחוף בהן שערו אבל פניו ידיו ורגליו מותר:

אמר רב יהודה עפר לבינתא שרי. פי' שרי לחוף כלים או בשרו ושערו:

מהו לפצוע זיתים בשבת. פי' הרא"ה ז"ל לחוף בהן ידיו אם יש בו משום השרת שער וכן פי' רב האי גאון ז"ל והוא הנכון, ורש"י ז"ל לא פי' כן ואיננו נכון:

אמר לי' וכי בחול מי התירו. דקסבר משום הפסד אוכלין אסור לחוף בהן ידיו בחול מכ"ש בשבת:

אמר רב הונא האי סליקוסתא (וכו') דצה שלפה, והדר דצה שרי. פי' אם מבעוד יום דצה דהיינו תקעה לתוך העפר ושלפה והדר דצה הכל מבעוד יום שרי ליטלה בשבת ולהריח בה ולהחזירה שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר הא לא עביד הכי אסור:

בי גורדיתא דקני שפיר דמי. פי' רש"י ז"ל קנים הדוקרנין שיוצאין הרבה בגזנו אחד ותכופין זה בזה שפיר דמי לנעוץ בתוכן סכין לשומרה אע"פ שלא תקעה שם מבעוד יום דהא אינו מזיז בה שום איסור ובנין נמי לא הוי:

ה"ג רבינו האי גאון ז"ל אם היו מקצתן מגולין ופי' ז"ל אם היו מקצת האמהות מגולין אינו חושש, ולא גריס אם היו מקצת עליו מגולין דאם האמהות טמונין והעלין מגולין ודאי זריעה מעליא הוי וחושש, ורש"י ז"ל גריס אם היו מקצת עלין מגולין ופי' ז"ל דמשום שבת נקט מגולין שהוא צריך שיהיו מגולין שיכול לאוחזה בידיו שאם אין עליו מגולין אין לו במה לאוחזה אלא א"כ מזיז עפר בידים דאלו משום כלאים ושביעית ומעשר אפי' אינן מגולין כלל אינו חושש דהא מיירי בשלא השרישו והי' כוונתו מתחלה לשם הטמנה כדרך המטמינין שנותנין אותן בקרקע להשתמר בלחותן והילכך אפי' אינן מגולין כלל אין בה משום כלאים, בכרם דהא אין זו שתילה ולא משום מעשר שיהא צריך לעשר על הנוסף בה דהא אין מתוספת כלל שם וניטלין בשבת דלא מיקרי עוקר וכיון דמקצת עלין מגולין לא חיישינן אם העפר מזיז עליו מאליו והוא הדין בסילקוסתא וסכינא דלא בעינן דצה שני פעמים דבחד זימנא סגי וכן הלכה וכן פסק רבי' יהונתן הכהן ז"ל:

[דף נא ע"א] מתני' לא כסהו מבעוד יום וכו' פי' לא הטמין את החמין מבעוד יום אסור להטמינו משתחשך וכטעמא דאמרי' בפ"ק מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח כלומר שאם ימצא קדרתו צוננת בשליש הלילה וירתיחנה אבל בבין השמשות דשרי' להטמין אע"ג דספק לילה הוא כדתנן וטומנין את החמין התם ליכא למיגזר שמא ירתיח דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן מחמת שהרתיחם סמוך לחשיכה ובשעה פורתא אינן מצטננות:

כסהו מבעוד יום ונתגלה בלילה. כשנטל קדרתו מן ההטמנה מותר להטמינו ולא גזרי' בהא שמא ירתיח לפי שכיון שהרתיחו מבעוד יום ובשעה שכסהו הי' רותח הרבה עדיין מחזיק בחמימותו כל היום כיון שלא הי' מגולה אלא פורתא כשלקח ממנו קצת לצורך הלילה ועוד שלא הניח הקדרה ע"ג קרקע שיצטנן. ובברייתא תני שאם כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי יוסיף עליו כפי שירצה משתחשך דהא נמי ליכא למיגזר שמא ירתיח דהא כסהו רותח:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן. פי' מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אפי' בשבת כגון שלג וכפור תחת כר או כסת של לבדין שאינו מחמם והוא עושה כן שלא ימסו בהבל הבית כן נראה מדברי רש"י ז"ל וי"מ אפי' שאר דברים שלא יצטננו או להפיג צנתן:

ואייתי לי מיא דאחים לי קפילא ארמאי. פי' רש"י ז"ל דבחול קא מיירי וקמ"ל דאין בהם משום בישולי כותים ע"כ. פי' לפי' דאלו בשבת אפי' אין בהם משום בשולי כותים אסור כיון שחממן לצורך רב נחמן דומיא דכותי שהדליק את הנר וזה פשוט:

אין בו משום בישולי כותים פי' אע"פ שהוא חשוב יותר מבושל משאינו מבושל:

אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל. פי' משחשיכה, אם בא להוסיף מוסיף, כלומר היכא שהטמין מבעוד יום ובא להוסיף עוד כיסוי שאינו מוסיף הבל משחשיכה מוסיף דאע"פ שלא כסהו כראוי מבעוד יום מותר לכסותו משתחשך:

כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל את הסדינין וכו' כלומר אע"פ שנוטל כיסוי הראשון לגמרי ומניח אחר שנראה תחלת הטמנה מותר וכ"ש שמותר להוסיף הרבה תדע לך שהרי אפי' להחזיר לתוך הקופה מותר אי לאו משום חששא דנתקלקל הגומא כן פי' הרא"ה ז"ל:

[ע"ב] מניחין מיחם ע"ג מיחם. פי' ואפי' עודן ע"ג האור דאוקומי מוקים ולא מחמם כיון דמיחם הראשון כבר הוא חם. ומיחם ע"ג קדירה וקדירה ע"ג מיחם פי' ואע"פ שהמיחם של נחושת יותר מחזיק חמימותו מקדרה של חרס. וטח את פיהם אפי' בשבת, ובבצק שנילוש מבעוד יום: