ר"ן (מיוחס לו) שבת סב

כלומר ואזיל בתרווייהו לחומרא כי היכי דלא תיפוק מינייהו חורבא:

אבעיא להו לחין מחמת עצמן תנן. כגון שטמן בהן בעת שתלשן שהן לחין מחמת עצמן דבכי הא מחממי טפי אבל לחין מחמת דבר אחר כגון שיבשו ונפל עליהן משקין אין מוסיפין כל כך חמימות ומותר או דילמא לא שנא. וכתב הרא"ה ז"ל דמסתברא דהכי קי"ל דלחין מחמת עצמן תנן חדא דלקולא נקיטינן ותו דמתני' נמי דייק הכי דקתני סתמא טומנין בכסות ובפירות וכו' ולא מפליג ומסתמא בלחין מחמת עצמן מיירי ומשום דלא שכיח כסות דעבידא מחוטא דביני אטמי לא תנא לי' דאי בלחין מחמת דבר אחר כיון דשכיחי הוה להו לפרושי:

מאי היא אמר אביי שלא יפיח וכו' פי' למאי אמר אביי וכו':

ומאי שנא כנפי יונה דאמר לי', פי' הרא"ה ז"ל דהאי לישנא לא דאיק דאיהו כי אמר לי' כנפי יונה לאחר שראה שחזרו בידו כנפי יונה הוא שאמר כן אלא ה"ק מאי שנא דחזרו כנפי יונה:

מה יונה זו כנפי' מגינות עלי' פי' רש"י ז"ל דהבא עלי' היא נלחמת ומכה בראשי גפי' מה שאין כן בשאר עופות, אבל במדרש רבה פירש בו ענין אחר יותר נכון, ומובא בתוספות]:

מתני' טומנין בשלחין וכו' כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי פי' ומיירי שמגולה מקצת הכיסוי ואפי' אינה מגולה כלל מטה על צדה קצת ונופלין מן העליונים עד שיתגלה קצת הכיסוי דלא חשיב הכיסוי בסיס שהרי אינו שם לצורך עצמו אלא לצורך הקדירה ולתשמישה:

ר' אלעזר בן עזרי' אומר קופה מטה על צדה כלומר קדרה שטמנה בתוך קופה של גיזי צמר כשבא ליטול התבשיל הרי שאינו יכול להגביה הקדרה וליטלה משם לגמרי דחוששין שמא יפלו הגזין שמכאן ומכאן ותתקלקל הגומא ויבוא להחזירה ולעשות גומא לכתחלה בגיזי צמר ואסור לו לטלטלן דטלטול מן הצד שמי' טלטול אלא ישאיר הקדרה בקופה וכשרוצה לערות מטה הקופה על צדה ונמצאה הקדרה מטית מאילי' ונוטל התבשיל בזומא ליסטרון וחכמים אומרים נוטל ומחזיר ואמרי' בגמרא דהיינו דוקא בשלא נתקלקלה הגומא דאינהו סברי דלא חיישי' שמא תתקלקל הגומא ויבוא להחזיר ולעשות גומא אלא אם תתקלקל יניח הקדרה על אותן הגיזין שנפלו לגומא ולא יזיזם ממקומן, ות"ק דאיירי בנטילת כיסוי ולא איירי בקדרה עצמה אם יטלנה או יניחנה סמיך אפלוגתא דר' אלעזר וחכמים:

[ע"ב] ואמר הביאו שלחין ונשב וכו' פי' והוה אמר קאמרינן דרגיל למימר הכי:

לא כולה בבעל הבית קא מיירי, כלו' טפי ניחא לי' לאפלוגי הכי בב"ה:

כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. פי' מנינא הוא דגמר ממלאכה ומלאכות שבתורה אבל ממשכן גמר הי מלאכות הוו אבות והי תולדות אבל ר' חנינא בן חמא גמר מנינא ומלאכות ממשכן:

והאי כמאן דאמר דשלימא לי' אבידתא. כלומר ולשעבר מיירי ועל מלאכה אחת מיוחדת קאמר:

דף נ' ע"א רבינא אמר בשל הפתק. והתם הוא דבעי' יחדן להטמנה אבל בהטמנה גרידא בלא יחוד אסור לטלטלן הא אינן של הפתק אפי' לא יחדן להטמנה אלא שטמן בהן מותר והא דרבא בעלמא איתמר ולא אמתני':

אתמר רב אמר קושר ושמואל אמר חושב ורב אסי אמר ישב אע"פ שלא קישר ואע"פ שלא חישב. כתב הרא"ה ז"ל דחריות לא דמו כלל לגיזי צמר דלעיל דגיזי צמר חזו לעיבידתא דלעיל טפי מחריות לישיבה אלא דגיזי צמר חשיבי וחריות לא חשיבי להכי איכא דמחמיר בהני טפי ואיכא דמיקל בהו טפי ע"כ:

וכרכן במשיחה, פי' כדי שלא יהא נשמט ממנו בשבת:

כמאן כרשב"ג, פי' דלא בעי מעשה והכא נמי כשייחד לה קרן זוית אין כאן מעשה שיוכיח שעומד שם לעשות צרכיו:

מידי דבר מיעבדא בה מעשה. פי' דמידי דחזי למעשה כל היכא דלא עביד מעשה חיישי' דילמא לא מקיימא מחשבתו מדלא עביד מעשה אבל היכא דלא חזיא למעשה במחשבה סגי שכבר עשה בה מה שאפשר והיינו טעמא דלעיל דבית האבל ובית המשתה דטרידי ולא ניחא להו למיעבד מעשה דסגי במחשבה:

בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקון הא נתר וחול מותר. פי' גרתיקון כמין עפר הוא וגוררין אותו לפי שהכסף רך והוי ממחק אבל שאר כלי מתכות אפי' בגרתקון שרי אבל כלי כסף בנתר וחול מותר שהרי אינו גורר אותו ומותר לטלטלן דלא גרע ממילא קופתו עפר שיכול לטלטלו לעשות בו צרכיו וכן הלכתא: