ר"ן (מיוחס לו) שבת ס

בסיס להם, והכא תרתי קאמר שהאפר ניטל מחמת הכלי ולא תימא דוקא אפר דלא חשיב בטיל לגבי כלי אלא אפילו שברי עצים שנשתיירו דחשיבי טפי מקיטמא בטילי לגבי הכלי, והא דאמרי' אגב קיטמא לאו דוקא דאדרבה קיטמא אגב כנונא הוה לי' למימר אלא דאשכחן כה"ג תני אבל מביאה ע"ג עורה, וזה להתיר ספות העור עם הבשר וכבר הארכתי בזה במס' ביצה פרק י"ט שחל בס"ד, ועוד פי' ז"ל דהאי כנונא כלי הוא כעין מוליאר ואע"פ שהוסק האפר בו ביום אחר שכבה האש מותר לטלטלו ולא נעשה בסיס לגחלים כיון שאף הוא עשוי למים ואף על פי שהמוליאר אין שותין ממנו לאחר שכבו הגחלים ודאי מותר:

ושוין שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה אפי' לר' שמעון שמתיר בנר ישן ולא אמרי' שיהו בטלין שברי פתילה לגבי הנר, והכא ש נמי נימא דלא בטילי שברי עצים לגבי כנונא:

אמר אביי בגלילא שנו. פירש רש"י ז"ל שחשובות להם שברי פתילה שאין הבגדים מצויין להם והילכך חשיבי ולא בטילי, וזה קשה דהא ודאי עשירים היו והי' להם שמן כדמוכח בסנהדרין ובנדרי' וגם פשתן הי' מצוי להם כדאמרי' בבבא קמא ומקבלין מהן דבר מועט כגון כלי פשתן בגליל, והנכון מה שפי' הרא"ה ז"ל דפשתנן הי' יפה ומדליקין בשברי פתילה לפי שחשובין להם שברי פתילה כפתילות שלימות דעלמא:

לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. פי' לא יחזיר אפי' בריפוי גזירה שמא יתקע במסמרים או ע"י יתדות וחייב משום מכה בפטיש אע"ג דסבירא לן אין בנין בכלים:

[ע"ב] רשב"ג אומר אם הי' רפוי מותר. כלומר אם יחזיר בענין שיהא ניכר שאינו רוצה לתקוע בו יתדות או מסמרים מותר ולא גזרי' שמא יתקע, ור' אבא ורב הונא לא שרו אלא ברפוי כרשב"ג ודוקא משום דסבירא להו אין בנין בכלים שרו ברפוי כיון דאפילו בתוקע לא מיחייב אלא משום מכה בפטיש משום דברפוי לא שייכא כלל תקיעה הא אי סבירא להו יש בנין בכלים אפילו ברפוי הוו אסירי אע"פ שאין בנין גמור משום שמא יחזירנו כראוי דליכא מידי דבחזרה ליחייב וברפוי לישתרי לכתחלה, וכן כתב הרא"ה ז"ל, אלא שהוא ז"ל סבור דרב ושמואל סבירא להו דיש בנין ומחייבי חטאת אפילו בחזרה בעלמא דלא תקע והכי קא מקשה מינייהו כיון דהיכא דלא תקע איכא חיוב חטאת ברפוי לא סגיא דלא מיתסר לכתחלה אלא אמר רב אשי אפי' תימא רבנן וכו'. פירוש לעולם מתני' מבעוד יום כברייתא ולא מיבעיא דאתיא כר' יוסי דמחמיר אלא אפי' לרבנן דפליגי אר' יוסי ומקילי הכא מודו משום דהתם לא הוי אלא גורם כיבוי אבל הכא הוי כיבוי ממש ולהכי אסור ליתן לתוכו מים אפי' מבעוד יום לכולי עלמא וכמו שפי' רש"י ז"ל:

סליק פרק כירה בס"ד פרק במה טומנין מתני' לא בגפת ולא בזבל וכו' ולא בחול. בין לחין בין יבשין [קר] ואע"ג דבחול יש בו לחות, מ"מ כשמשימין בו דבר חם מתחמם מהרה ומוסיף אחר כן הבלא:

גמ' איבעיא להו גפת של זיתים תנן. פירוש גפת דמתני' הוו של זיתים דוקא, ואע"ג דסתם גפת כולל הכל אפי' דשומשמין הכא מספקא לי' משום דקתני במתני' והזגין דהוא פסולת של יקב דאם איתא דהאי גפת כולל הכל למה לי למיתני והזגין דהא בכלל גפת הוא אלא ש"מ דהאי גת פרפט הוא ודוקא ול זיתים משום דיותר מסקי הבלא מגפת שומשמין או דילמא שומשמין בכלל זיתים הוא והא דקתני במתני' והזגין משום דלא משתמע מגפת דזיתים ושומשמין דהני מיני שמן והאי מין יין:

קופה שטמן בה. פי' שנתן בה מוכין וטמן בה קדרה אסור להניח הקופה ע"ג גפת של זיתים אף על פי שהקופה מפסקת ביניהם, וכתב הרא"ה ז"ל דהיינו דוקא כשהקופה שטמן בה מונחת ע"ג גפת של זיתים שנוגעת בהן דלא שליט בה אוירא דהשתא כיון שכולה טמונה ומקצתה בדבר המוסיף ומסיק הבלא אסור אבל מה שנוהגין עכשיו בהטמנה: