ר"ן (מיוחס לו) שבת נט

ללובשן ברשות הרבים וכיון שהן במקום שאסור ללובשן למה ניטלין, ואמר עולא הואיל ואיכא תורת כלי עליהן שרי' טלטול ואפי' שלא לצורך ככלים המותרין אלמא תורת כלי מילתא רבתי היא והכא נמי משום תורת כלי שרי' משום תשמיש כל דהוא:

מי יימר דנפל בי' מומא וכו'. כל הני מי יימר דאמר הכא לאו דוקא ולומר דדוקא דאית בי' כל הני מי יימר אית לי' מוקצה משום דמסיח דעתי' אבל בחדא מי יימר לית לי' מוקצה דלא מסיח דעתי' מיני' דלא היא דאפי' בחדא מי יימר אית לי' מוקצה כדמוכח בסמוך אלא הכא מסדר כולהו מי יימר דאיכא בבכור וה"ה דסגי בחד דאפי' בחד מסח דעתי' מיני':

ואמאי לימא מי יימר דמיזדקק לי' בעל. פי' ואם אסרה פירות או פת עלי' אמאי מותרת לאכול דהא מוקצה הוא דהא אסחי דעתה מינה:

הכא מי יימר דמיזדקק לי' חכם. דלגבי בכור לא מצי הדיוטות למשרי' אלא במום הידוע לכל כגון מחוסר אבר ומהאי טעמא הוא דאסר ר' שמעון בבכור ולגבי טבל שרי היכא דנתקן לכולי עלמא משום דכל אדם ראוי לתקנו:

כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא וכו' ואע"ג דאפי' בכיבוי לר' שמעון ליכא איסורא דאורייתא דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא מ"מ כיון דאפשר דאתי לידי חיובא דאורייתא כגון בשצריך להבהבה ומהבהבה אפי' אין צריך להבהבה אסור, וקשיא לי דא"כ גרירה נמי אע"ג דהוי חופר כלאחר יד כיון דאפשר לחפור כדרכו במרה וקרדום ליתסר. ויש לומר דבמה שהוא גורר אי אפשר לבוא לאיסור תורה אבל הכא בהדי דנקט לי' אפשר לכבותה כדי להבהבה, ומיהו בי"ט שרי למינקט נר דלא חיישי' להכי דהא מלאכה שרי לצורך אוכל נפש כ"ש דלא חיישי' לכיבוי:

מוכרי כסות מוכרין כדרכן. פי' רש"י ז"ל ואפי' הוא של כלאים, ויפה פי' דאלו הן של צמר ואינן אסורין אלא משום שהן תפורין בפשתן אפי' מיכוין ליכא איסורא כלל מדאורייתא וא"כ היכי קאמר הכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא:

[דף מ"ז ע"א] מחתה באפרא. פי' הרא"ה ז"ל בשם רבו דמיירי באפר שהוסק בשבת וכר' שמעון דמתיר בנר לאחר שכבה, וקשיא לי שהרי הוכחנו במס' י"ט דאפר שהוסק בי"ט אסור לר' שמעון משום נולד, והנכון לפרש באפר שהוסק מבעוד יום ואע"ג דאפר כירה מוכן הוא אפשר דאפר מחתה לא חזי לכלום דהא לית בי' מששא:

קרטין בי רבי מי חשיבי וכיון דמוקצין הן לעשירים בבית עשירים מוקצין הן אפילו לעניים ואין מטלטלין אותו שכבר הוקצו מדעתו של בעל הבית העשיר. וכי תימא מ"מ הא חזו לעניים ולא הוקצו להם והתניא בגדי עניים לעניים וכו' אבל דעניים לעשירים לא. פירוש אבל בגדי עניים דהיינו שלש על ג' דחזו לעניים לא מיקבלי טומאת מדרס לעשירים דהא לא חזו להו והכא נמי בקרטין אע"ג דחשיבי לעניים כיון דלא חשיבי לעשירים מוקצין הן לכל וכן פי' הרא"ה ז"ל אלא שקשה לי דלעניים מיהו דחזו הני קרטין לישתרי לטלטולי דומיא דבגדי עניים, אלא דאנן לא קשיא לן אלא דאף לעשירים לישתרי כיון דחזו לעניים ומיתי' ראי' דלא מבגדי עניים, ואולי הרב ז"ל לא אסר לעניים אלא דוקא בבית עשירים, אלא שקשה לי דהאיך אפשר במוקצה שיהא מותר לזה לטלטל ולזה אסור וצ"ע לי:

ועוד גרף של רעי מיגלי. נ"ל פירושא ומגו דמאיס ועוד שהוא מגולה וריחו רע עונה לבריות התירו לטלטלו משום כבוד הבריות דגדול כבוד הבריות:

אלא אמר רבא כי הוי' וכו'. פי' השתא הדרי' ממאי דקס"ד מעיקרא דמיירי באפר שאינו ראוי ומשום קרטין שרי רבי לטלטלה והשתא אמרי' דלא היא דאדרבה משום קרטין הי' אסור לטלטלה דנעשה המחתה בסיס להם אלא דמיירי באפר הראוי ומשום האפר מותר לטלטלה דנעשה בסיס לדבר האסור והמותר כנ"ל, אלא דקשיא קצת לישנא דמחתה באפרה דהוה לי' למימר אגבי אפרה ומדברי רש"י ז"ל נראה דלא הוו בה קרטין:

מטלטלין כנונא אגב קיטמא. מדברי רש"י ז"ל נראה דהכלי בפני עצמו וגם האפר בפני עצמה מותר לטלטלה בשצריך לכסות בו צואה או רוק דמיירי באפר שלא הוסק בי"ט וא"ת ומה איסורא יש בכלי להכי קאמר אף על גב דאיכא עלי' שברי עצים והיינו דקאמר מטלטלין כנונא אגב קיטמא ולומר דדוקא משום קיטמא שהוא דבר המותר מטלטלין הא לאו הכי דליכא קיטמא כיון דאיכא שברי עצים דחשיבי אז ודאי אסור משום דנעשה בסיס להם , והרא"ה ז"ל פי' דמיירי באפר שהוסק בי"ט דאסור לטלטלו ואדרבה משום היתר הכלי שרי' האפר או העצים דכולהו בטיל לגבי כלי שאין נטילת הכלי בשבילן כלל אלא בשביל עצמו ולא נעשה הכלי