ר"ן (מיוחס לו) שבת נז

הטומאה שמתוך שעשוי לנחת כמי שקבעוהו הוא דכובדו קובעו:

ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עלי' מעות וא"ת בזמן שהיא נשמטת אין גוררין הא אינה נשמטת גוררין ואע"פ שיש עלי' מעות ואמאי והרי נעשה בסיס לדבר האסור. וי"ל דכי אינה נשמטת השידה עיקר והמוכני טפל ואין השידה נאסרת בשביל המוכני:

ההיא ר' שמעון היא. וא"ת ור' שמעון נמי אית ליה מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דמהאי טעמא הוא דאסר כוס וקערה ועששית, וי"ל דשאני מוכני דמתחלה דעתו שיהא המוכני בסיס למעות עד שינטלו וכל זמן שינטלו או יפלו דעתו על המוכני להשתמש בו ואפשר דאפי' בין השמשות ינטלו משם או יפלו, ואע"ג דסוכה בשמיני אסורה לר' שמעון בכל היום משום מגו דאתקצאי לבין השמשות התם הוא דעל כרחי' מיתסר לי' לכולי בין השמשות באיסור של חיוב דלא סגי לי' בלאו הכי ובהא הוא דאמרי' מגו דאתקצאי לבין השמשות וכן בכוס וקערה אבל במידי אחרינא לא:

[ד' מ"ה ע"א] הכי נמי מסתברא דרב כר"י סבירא לי' וא"ת והא מהא דמטה איכא למשמע דרב כר' יהודה ס"ל דאלו לר' שמעון לא מתסר בייחוד והנחה דומיא דנר דאפי' הדליקו עלי' באותה שבת דשרי לר' שמעון, וי"ל משום דההיא דרב בתרי לישני מייתי ראי' מדוכתא אחריני:

אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר וכו'. ואע"ג דמודה ר' שמעון בגרוגרות וצמוקין ומשום דדחיוהו בידים, התם שאני דאינן ראויות בנתים כלל לפי שהן מסריחות והא דקא מדמה לי' לשמן שבנר בשעה שהוא דולק משום דעדיין דיחוי הראשון קיים אלא דאיסור שמן שבנר משום דאיכא תרתי שהוקצה לאיסור כיבוי ולמצות הדלקה וקס"ד השתא דבעינן תרתי מה שאין כן בחטים וביצים דלית בהו כלל מהני תרתי, ואקשי' והוקצה למצותו לית לי' כלומר לית לי' מוקצה בחד מינייהו אלא היכא דאיתנהו לתרווייהו והתניא סככה וכו' ור' שמעון מתיר, ואוקימנא לה התם בי"ט בסוכה רעועה דאדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו דאי בבריאה אפי' ר' שמעון מודה דאסור דומיא דכוס וקערה ועששית:

כעין שמן שבנר קאמינא. פי' דבעלמא בחדא סגי בהוקצה למצותו או לאיסורו והלכך הן אסורין עד מוצאי י"ט משום דהוקצו למצותן הוא דבנויין ליכא איסורא אחרינא בנטילתן דלא שייך בהו כלל סתירת אהל ודוקא בשסככה כהלכתה מתסרי נויי' הא לא סככה כהלכתה לא דהא לא הוקצו למצות סוכה שהרי אינה עשוי' כהלכתה והיינו דקאמ' סיככה כהלכתה:

הא דאמרי' ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו כתב הרא"ה ז"ל דממנה אתה דן לכל מוקצה שהתנאי מתירו חוץ ממוקצה מחמת מיאוס לדברי האוסר דלא שייך בי' תנאי והכין איתא בירושלמי עכ"ל, וקשיא לי דהכא מודה ר' שמעון בסוכת החג רעועה שנפלה שהיא אסורה הואיל והוקצה למצותה ואלו בנר קטן שכבה אע"פ שהוקצה השמן למצותו שרי. וי"ל דלא הוקצה השמן אלא בעוד שהוא דולק ואין מצותו אלא בשעת דליקתו ומשכבה אין בו משום מצוה אבל בסוכת החג אע"ג דנפלה מצותה כל ז' והיא מוקצית כל זמן מצותה וכן פי' רש"י ז"ל. והא דקא מייתי ראי' משוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה דאפי' הוקצה למצותו גרידא אית לי' לר' שמעון מוקצה הכי קאמר אם איתא דהאי סוכה לא נאסרה אלא משום שהוקצה לאיסורו דאיסור סתירה והוקצה נמי למצותו אם כן אין לנו לאוסרה אלא בעודה קיימת דומיא דנר שהוא אסור בעודו דולק אבל כשנפלה תשתרי דומיא דנר שכבה אלא ודאי כיון שנאסרה אפי' לאחר שנפלה הוי משום שהוקצה למצותה כל שבעה וכן כתב רש"י ז"ל שהוקצה למצותה מצותה כל שבעה אלמא כל שעת מצותה נוהג מוקצה שלה ואע"ג דליכא איסור סתירה ע"כ, ועוד אפי' לא נפלה הסוכה עד דמטי חולו של מועד תשתרי דומיא דנר שכבה והא ליכא משום סתירת אוהל אלא ודאי משום דהוקצה למצותה היא דאסורה כל שבעה:

[ע"ב] פצעילי תמרה. פי' שהן תמרים שלא נתבשלו מהו, כיון דלא חזו מי הוו כגרוגרות וצימוקין ואסירי לר' שמעון או דילמא גרוגרות וצימוקין שאני דאיכא תרתי דדחיוהו ועוד דלא חזו דמסריחות בנתים אבל פצעילי תמרים שרי:

ורבי לית ליה מוקצה והא תנן. ואם תאמר והיכא סבירא ליה דרבי לית לי' מוקצה דהא איהו לא קאמר אלא אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וכו' אבל לדידי' לעולם אית ליה מוקצה, תדע דלדבריו דר' שמעון קאמר דהא א"ר יוחנן לעיל אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר ואלו ר' יוחנן פסק לקמן דהלכה כר' יהודה ולא דייקי' עלה כדדייקי' הכא משום דלדבריו דר' שמעון קאמר ולי' לא סבירא ליה, תירץ הרא"ה ז"ל דמשום דלא ארוח לי' לברי' במאי דאהדר ליה דליתא לדר' שמעון משתמע לי' למקשה דסבר לה כותי' דהא רבי תנא הוא וכי אתי לפרושי לברי' הוה לי' למימר לי' דליתא ולהכי דיקי' עלה טפי מדר' יוחנן, אבל רש"י ז"ל פי' דמדבעא מיני' לר' שמעון מהו אלמא הוה שמיע לי' מאבוה דכר' שמעון ס"ל:

כלום עשוי אלא לתרנגולין. פי' והוה ליה כמטה שיחדה למעות והיינו כר' יהודה כדלעיל דאלו לר' שמעון לא מיתסרא בהכין: