ר"ן (מיוחס לו) שבת נד

כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו והא דלא אקשי' מהא לרבה לעיל משום דהצלה מצוי' חשבי' לה, הרא"ה ז"ל:

והא תניא אע"פ שאין עודן עליו אסור לטלטלו, פי' דקס"ד דמקשה דהוי טעמא דכיון שיחדו לכך ואין רוצה להשתמש ממנו לתשמיש אחר אפי' בשעה שאין עליו אסור כמטה שיחדה למעות ופריק ר' אבהו דלא הוי טעמא דברייתא משום יחוד אלא מיירי בעודן עליו בין השמשות וכו' איתקצאי לכולי יומא ואתיא כר' יהודה דאית לי' מוקצה דאלו לר' שמעון שרי כדמוכח לקמן גבי מטה שיש עלי' מעות כיון שכן כל שאין עליו בין השמשות בעודן עליו בשבת אסור אין עליו מותר וליכא משום ביטול כלי מהיכנו כיון דעשויין הן להסתלק ממנו:

ושני לי' בצריך למקומו. י"מ דר' יצחק אית לי' אין מבטלין כלי מהיכנו מדע דהא אוקי מתני' דנותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בצריך למקום הכלי וכיון שכן מתני' דאין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן אפי' בצריך למקומו נמי דומיא דנותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות וא"כ אמאי אין נותנין כלי לקבל את השמן ודאי משום דקא מבטל כלי מהיכנו הוא דאי לא ליפלוג וליתני אין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן בד"א בשאין צריך למקומו אבל צריך למקומו מותר וכיון שכן ר' יצחק נמי אכתי איצטריך לפירוקי דרב יוסף דלעיל. אבל מדברי הרא"ה ז"ל נראה דר' יצחק לית לי' אין מבטלין כלי מהיכנו דלדידי' מותר שכך כתב ז"ל דה"ה דמצי לשנויי לההיא דנותנין כלי תחת הדלף בדלף הראוי כדלעיל וכן כולהו אלא משום דחד טעמא לכולהו מתרץ לה הכין ע"כ פי' לפירושו דהא דקורה שנשברה דסומכין אותו בספסל ע"כ לא מצי לאוקמה אלא בצריך למקומו דאפ"ה כיון שאין הקורה ניטלת בשבת לא הי' לו ליטול הכלי בשבילה וכן הא דכופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו שהאפרוחים אינן ניטלין בשבת וכיון שכן ניחא לי' לאוקומי כולהו בחד פירוקא כנ"ל. [ע"ב] לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות. כתב הרא"ה ז"ל ודלא כר' אליעזר דאמר התם בבבא בתרא פרק המוכר את הבית הרודה מכוורת דבורים בשבת חייב חטאת והכא משמע דאפי' איסורא דרבנן נמי ליכא ע"כ, ולא. נהירא דדילמא הכא מיירי ברדויות וכן תירץ הרשב"א ז"ל:

אדתני ובלבד שלא יתכוין לצוד. פי' דמשמע דלא אשכח איסורא בהא מילתא אלא במתכוין לצוד וא"כ משכחת איסורא אפי' לא יתכוין לצוד כגון דלא חישב עלייהו. ופרקי' הא קא משמע לן אף על פי שחישב עלייהו וכו'. פירוש דבכי האי גונא מיתני בדידה דאפי' בחישב עלייהו זמנין דאסור וכגון שמתכוין לצוד:

מני אי ר' שמעון. פירש רש"י ז"ל מני היא שהוצרכתה לתרצה כשחישב וקתני דדבר שאין מתכוין מותר כר' שמעון ואי ר' שמעון למה לי לאוקמה בשחישב ע"כ. ויפה פי' דקושיין אשקלא וטריא היא ואסוגיין דתורגמנא היא דאי לא כ"ש דניחא טפי ואתיא שפיר כפשטה לאותן שתי חלות ואע"ג דלא חישב עלייהו וכן פי' הרא"ה ז"ל:

דלישבוק להו רווחא כי היכי דלא ליתצדו. וא"ת ולר' שמעון אי לא שביק להו רווחא נמי אסור דהוי פסיק רישי' ולא ימות פי' בתוספות דלר' שמעון מיירי בשיש חור קטן בכוורת ור' יהודה בעי חור גדול. וכן כתב הרא"ה ז"ל דלר' שמעון מכיון דאיכא רווחא כל דהו דאפשר להו למיפק סגיא אע"ג דאינהו מיתצדו ממילא משום רווחא דזוטר לא איכפת לן דתו לאו פסיק רישי' הוא ודבר שאין מתכוין הוא אבל לר' יהודה הוא דמיתסר עד דאיכא רווחא טובא ע"כ וכיון דקי"ל כר' שמעון ואפי' לר' שמעון בעינן רווחא כל דהוא שמעי' דאסור לסגור תיבה בשבת אם יש בה זבובין ואין יכולין לצאת אחרי סוגרו דלת התיבה דהרי הוא צד ואסור דפסיק רישי', ולא ימות הוא וכן פי' רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל:

ונמצאת מחיצה עשוי' מאילי'. פי' אבל קודם זקיפת מיטותיהם בעוד שהמחצלת בידיהם או על גביהם לא חשיבא מחיצה וכשהוא זוקף מטתו ונמצאת מחיצה עשוי' מאילי' אין כאן בנין שדרך הבונין לעשות הכותלים תחלה ואחר כך התקרה וזה עושה התקרה תחלה ואחר כך הכותלים שלא כדרך הבונין, ואף על גב דמשמע מהא דרב הונא דאמר עושין מחיצה למת בשביל חי דאית ליה כר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכדאמר להו רב ששת פוקו אמרו ליה לר' יצחק וכו', כתב הרא"ה ז"ל דהא דר' יצחק עדיפא דר' יצחק אית ליה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ואפילו במקום הפסד מרובה כגון כלי תחת תרנגולת ומחצלת על גבי כוורת וחבית שנשברה, וכן בפר' משילין דאמרי' ומכסין הפירות מפני הדלף ומפרש התם ר' יצחק בפירות הראוין אבל פירות שאינו ראוין כגון של טבל לא ובכיסוי פירות הוי פסידא טובא כדאמרינן התם כדי יין וכדי שמן איצטריכא ליה וכו' כדאיתא התם, אבל רב הונא לא אסר במקום הפסד מרובה כדאמרינן בפרק מי שהחשיך (דף קנד:

) אמר רב הונא בהמה שהיתה טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן ואף על