ר"ן (מיוחס לו) שבת נא

אבל בצונן שרי להשתטף גופו ובהא מודה שמואל:

ואין צריך לומר חמין שהוחמו בי"ט שאסור לרחוץ כל גופו אבר אבר אבל פניו ידיו ורגליו מותר ומיהו חמין שהוחמו בי"ט חמירי מחמין שהוחמו בערב שבת דאלו הני משתטף למחר בהן כל גופו בקרקע אליבא דר' שמעון ואלו בחמין שהוחמו אסור לכולי עלמא כדקתני במתני' בחמין שהוחמו בי"ט ואסורין ברחיצה והיינו דקתני ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט, ומיהו אליבא דהלכתא דינן שוה לגמרי שאלו ואלו אינן מותרין אלא ברחיצת פניו ידיו ורגליו לבר מחמין שהוחמו מעי"ט דמותר ברחיצת כל גופו אבר אבר ובלבד שלא במרחץ שאלו במרחץ ודאי אסור כדבסמוך ולא פליג אהא דפסק ר' יוחנן כר' יהודה דבחמין שהוחמו מערב שבת אסור לרחוץ כל גופו דמשמע דאפי' אי"ט קאי כדקתני במתני' דלא קאי אלא אשבת אבל בי"ט הלכה כר' שמעון דחמין שהוחמו מערב י"ט למחר רוחץ בהן גופו:

ת"ר מרחץ שפקקו נקביו מע"ש. פי' הרא"ה ז"ל לפי שאי אפשר להסיק בשבת ולחתות ולהוסיף פוקקין נקביו מערב שבת לשמור חומו למחר. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרשב"א ז"ל לא פי' כן:

למוצאי שבת רוחץ בו מיד. פי' ואין צריך להמתין בכדי שיעשו שהרי לא נתחממו בשבת ולא חיישי' דלמא אתי לחתויי בשבת דהא אורחי' דמרחץ דשריק פומי':

פקקו נקביו מערב י"ט וכו' ומשתטף בבית החיצון אבל רחיצה לא משום דבמרחץ שייך למגזר אפי' בי"ט כדפרישנא לעיל:

אלא ששמין שלו מחופין בנסרים. פי' ולא יהיו מוסיפין חום בי"ט, א"נ שלא יבואו לטעות ולרחוץ בחמין וכשבא הדבר לפני חכמים אסרו אע"פ שאין חמין שלו מחופין בנסרים דכיון שהאור שהסיקו בו הי' מבעוד יום מערב י"ט אע"פ שנתחמם בי"ט אין בכך כלום:

אמבטאות של כרכין מטייל בהן ואינו חושש. פי' מכיון שאינו מתכוין לזיעה:

וזיעה במקומה עומדת. פי' שאסור ליכנס בבית המרחץ של כפרים אפילו לטייל בהן גזירה שמא יזיע בהן כדאמרינן בסמוך דכיון דזוטרן נפיש הבלייהו . ומשתמר החום בתוכן:

[ע"ב] ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו. פי' הרא"ה ז"ל דלאו משום איסורא דהפשר מים נגעו בה דודאי הפשר מים שרי אלא משום גזירת מרחצאות נגעו בה דכיון שנשתטף גופו בצונן ומתחמם כנגד המדורה נראה כרוחץ במים פושרין:

ולא בשביל שיחמו. פי' ה"ר יהונתן ז"ל שלא יעמידם קרוב למדורה אלא מרחוק שלא יוכל להתחמם ולא פי' כן רש"י ז"ל:

שמן אעפ"י שהיד סולדת בו מותר קסבר ת"ק שמן אין בו משום בישול. נקיטינן מהא דכל מידי דלית בי' משום בישול מותר להחם כנגד המדורה ואפי' יד סולדת בו או יותר. ואע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שהיד סולדת בו אסור וקי"ל כותי' היינו דוקא בשמן ומים שיש בהן משום בישול והלכך כל שנתבשל מבעוד יום ואפי' כמאכל בן דרוסאי מותר בשבת ואפי' יד סולדת בו וכל שנתבשל מבעוד יום הי' מותר לבשלו לכתחילה ע"ג כירה אלא משום מראית העין ולפיכך התירו בחזרה בגרופה וקטומה דכיון שאינה מחזירה אלא כדי שלא תצטנן והיא גרופה וקטומה תו לא מחזי כמבשל דבר חי לכתחלה וכ"ש שמותר להגיס שאין במגיס משום מבשל היכא שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי והילכך תבשיל צונן מותר לחממו כנגד המדורה אפי' יד סולדת בו אבל אם אינו מבושל להפשיר כנגד המדורה מותר וע"ג כירה אסור אפי' להפשיר ולא דמי למיחם שפינהו דמותר לתת לתוכו מים מרובין להפשירן דהתם הרי העבירן מע"ג האור וכן דעת הרא"ה ז"ל, ועוד כתב הרא"ה ז"ל שאסור להטמין את הצונן בבגדים שע"ג החמין ואפי' להפשירו דהוה לי' השתא לגבי דהאי מטמין בדבר המוסיף אע"ג דלאו דינייהו דבגדים הכי לגבי חמין גופי' משום דגופי' דחמין רתיחתו מחמת האור ובגדים בעצמן אינן דבר המוסיף אבל לגבי דהאי דבר המוסיף הוא שהרי מחממין אותו כל זמן שהן במקומן אבל סילק הבגדים ממקומן נראה שמותר להטמין בהן בדבר שאינו מוסיף כדקי"ל דמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף ואלו ג"כ דבר שאינו מוסיף הם כיון שאין חומן מעצמן והן תשין והולכין ומצטננין ואפי' ליתן אותה על גביהן בעודן במקומן קרוב לאסור דהא לסמוך בכירה אסור בודאי בנותן לכתחלה ואפי' בגרופה לא התירו אלא בלסמוך בשהיה או במחזיר ואפי' בשאינה גרופה, ועכשיו למדנו זכות להתיר מה שנהגו עכשיו ליתן מים חמין לתוך החמין בשבת אחר שכבר הוחמו בכדי שהיד סולדת בהן שבאו לכלל בישול, אף על פי שעכשיו אינן חמין כל כך מכיון שאינן צוננין דמשום בישול ליכא והוה לי' כחזרה דמותר בגרופה וקטומה, ואי משום דנותן מכלי לקדרה הא לעיל איבעיא לן בפינן ממיחם למיחם לענין חזרה ולא איפשיטא ולקולא עבדינן, וע"ג קרקע כל שבדעתו להחזיר מותר ועודן בידו אע"פ שאין בדעתו להחזיר מותר עכ"ל, וה"ר יונה ז"ל כתב באגרת התשובה דאסור ליתן מים חמין לתוך החמין בשבת ואין העולם נוהגין כן:

ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי פירוש