ר"ן (מיוחס לו) שבת נ

דתנן ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתות. י"מ דלב"ש אפי' הוחמו לרחיצה כיון שהן צלולין וראויין לשתות מותר לרחוץ בהן וב"ה מתירין אפי' אינן ראויין לשתות. ולא נהירא דהא ב"ש לית להו הואיל ולא מתוך אלא מאי ראויין מוכנין כלומר שהוכנו והוחמו מתחלה על דעת לשתות וכן פי' רש"י ז"ל וב"ה לא קא שרו אלא א"כ ראויין לשתות וכל היכא שהן ראויין לשתות מותרין אפי' הוחמו מתחלה על דעת לרחוץ דב"ה אית להו מתוך דמתוך דשרי' לשתי' שרי' להנאת גופו כדאיתא בפ"ק דכתובות, ואלא מיהו מדאורייתא שרי אפי' כל גופו אלא משום גזירת מרחצאות נגעו בה ואסרוה רבנן משום שיש ברחיצת מרחצאות דברים האסורין אפי' בי"ט כגון סחיטת אלונטית וסיכת קרקע והדחת קרקע אסרוה בכלל איסור שבת וכן כתב הרא"ה ז"ל:

. אמר רב חסדא מחלוקת בכלי. פי' בחמין שהוחמו מערב שבת והן בכלי דהרואה אומר היום הוחמו דמוכחא מילתא דתולדות האור נינהו כיון דהוי בכלי ואתי להחם בשבת או ליתן מים צוננין לתוך חמין וכן בצונן בכלי לר' מאיר משום דאורחא דמילתא ברחיצה הכי להשתטף בצונן אחר רחיצה בחמין והרואה אומר שכבר רחץ בחמין בכלי דהוו תולדות האור אבל בקרקע דברי הכל מותר ואפי' בחמין וכגון שהוחמו מערב שבת דומיא דפלוגתייהו דפליגי בכלי וכיון שהם בקרקע ליכא למיחש לרואין שיאמרו בשבת הוחמו שהרי טבע הוא באנבטיאות של מרחצאות להשתמר חמימותם יום או יומים מה שאין כן כשהמים בכלי שאין דרך להשתמר חמימותם כל כך, ואקשי' והא מעשה דאנשי טברי' בקרקע הוה ואסרו להו רבנן ובמתני', ודאי אליבא דרב חסדא משום הטמנה נגעו בה כדפריש לעיל לרב חסדא בהדיא וכיון דאסרוה משום הטמנה עשאוה כאלו הוחמו בשבת עצמו דמשום דנראה הסילון לעצמו וחוזר ומתערב לאמה נראה כמטמין הא לאו הכי הוה מותר דחשיב חמין שהוחמו מבעוד יום, וא"ת ומאי קושיא דילמא מאי רבנן ר' שמעון ודוקא בשהוחמו בשבת אבל אם הוחמו מערב שבת אפילו ר' מאיר ור' יהודה מידו דשרי, וי"ל דאי ר' שמעון אסר בקרקע בחמין שהוחמו בשבת אם כן ר' מאיר ור' יהודה אסרו נמי בחמין שהוחמו מערב שבת אפי' בקרקע וא"כ מאי דברי הכל מותר אלא ודאי הא דאמרי ואסרי רבנן היינו ר' מאיר ור' יהודה וכן כתב הרא"ה ז"ל דלא גרסי' ואסרו להו רבנן אלא ואסרי רבנן כלומר ר' מאיר ור' יהודה, והקשה הרשב"א ז"ל ליהדר ולימא מתני' בקרקע וככולי עלמא, ולולא שהוא ז"ל אמרה הייתי אומר שזו אינה קושיא דאפי' בקרקע לא מצי לאוקמה מתני' ככולי עלמא דהיכי נימא דמתני' בקרקע ובשיטוף ובשבת הוא דאסור בחמין שהוחמו בו ביום וכמעשה דאנשי טבריא דאסרו רבנן דהוו חמין שהוחמו בשבת הא חמין שהוחמו מערב שבת שרי, הא ליתא דאי ר' שמעון אסר בחמין שהוחמו בשבת בקרקע א"כ. לא מפליג בין כלי לקרקע אלא ודאי לר' שמעון בקרקע אפי' חמין שהוחמו בשבת שרי. ואיפשר דמצי לאוקמה למתני' כר' מאיר ור' יהודה דמתני' בשיטוף ובקרקע ואם הוחמו בשבת אסור כמעשה דאנשי טברי' ואם הוחמו מערב שבת מותר דמאי דאמר ר' שמעון בכלי אמרי ר' מאיר ור' יהודה בקרקע אלא כיון דלא מצי לאוקמה. למתני' ככולי עלמא דהא פליג ר' שמעון במעשה דאנשי טברי' דלדידי' שרי אפי' הוחמו בשבת ניחא לי' להפוכי למימרי' ולומר מחלוקת בקרקע ולומר דמתני' ר' שמעון היא ובקרקע דכיון שהוחמו בשבת אסור ובערב שבת מותר ור' מאיר ור' יהודה אסרי אפי' מערב שבת כי היכי דלא ליפליג בהא דרב איקא כנ"ל. א"נ דאפי' לאוקימתא קמא דרב חסדא מצי לאוקמה למתני' ככולי עלמא וכמו שהקשה הרשב"א ז"ל ולומר דר' שמעון לא שני לי' בין כלי לקרקע אם הוחמו בשבת דהכל אסור והראשון נראה לי עיקר:

מאי כללא. פי' רבה בר בר חנה הוא דאמר לי' לרב יוסף דמאי זה כללא מצי' למילף מינה ואהדר לי' רב יוסף מהא דא"ר תנחום א"ר יוחנן וכו' חדא דרבי עקיבא תלמיד הוא פי' תלמיד הוא לגבייהו ולא חשיבא הכרעה:

[דף מ' ע"א] ואי מכללא מאי. פי' רבה בר בר חנה הוא דאמר לי' לרב יוסף דהא שפיר מצי' למילף מינה ואהדר לי' רב יוסף דה"מ במתני' וכו' וא"ת והא כל מקום קאמר דמשמע אפי' בברייתא תירץ הרא"ה ז"ל דה"ק ה"מ במתני' אבל בברייתא לא קי"ל כהכרעה דברייתא היכא דסתם מתני' כי הא פליגא עלי' דהא מתני' פליגא אדר' יהודה ורבי דסתם מתני' עדיפא לן מדר' חייא דאי רבי לא שנה ר' חייא מנין לו, ולהאי פרושא קי"ל כהכרעה דברייתא היכא דסתם מתני' לא פליגי עלי' וכן דעת הרא"ה ז"ל ושלא כדברי הרשב"א ז"ל שכתב בשם הגאונים ז"ל דלא קי"ל כלל כהכרעה דברייתא אלא כהכרעה דמתני' תניא כותי' דשמואל חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר. וכן הלכתא כשמואל והיינו שהרי"ף ז"ל לא הביא הא דר' יוחנן שפסק הלכה כר' יהודה דחמין שהוחמו מערב שבת שאינו רוחץ כל גופו משום דמהא דשמואל נפקא שלא התיר אלא פניו ידיו ורגליו וכ"ש שהוא אסור להשתטף בהן כל גופו