ר"ן (מיוחס לו) שבת מז

בתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי דאי לא אית בי' משום מבשל ומים נמי דוקא בהוחמו כל כך שחסרו קצת דחשיבי כמבושלין דאי לא לגבי דידהו חשיב כמבשל כיון דקי"ל דבמים יש בהם משום מבשל:

הא קרמו פני' שפיר דמי פי' והאי שיעורא הוא כמאכל בן דרוסאי ולא כל צרכו ותנור לאו גרוף וקטום הוא וא"כ מאי קמ"ל רב ששת ועקר לא יחזיר אלא א"כ גרף וקטם נמי תנינא. וא"ת למה לי' למידק מחררה לידוק מרישא דאין צולין בשר דליכא למימר דמיירי בשנתבשל כל צרכו דא"כ אמאי לא מייתי לה הכא בשמעתין למיפשט מינה דמצטמק ויפה לו מותר, וי"ל דליכא למיפשט מינה מצטמק ויפה לו דבשר ובצל וביצה שאני דלא עביד דאתי לחתויי דאי מחתה אתי קטמא ומפסדא לצלי דמיירי בצלי שרואה פני האור ולא מפיק לי' מן התנור והדר מחתה משום דקשה לי' זיקא אלא א"כ שלם דלא קשה לי' זיקא, וכן בבצל וגם ביצה נמי לא ניחא לי' בצימוק דחייס עלה דילמא פקעה ולא אתי לחתויי ואע"ג דלקמן חשבי' ביצה מצטמק ויפה לו היינו בשהפסיק שום דבר בינה ובין האש, והיינו דמייתי הכא מחררה כי היכי דלא תדחי לי' כדדחי' והיינו דלא מותבי' מהא דאין צולין להני אמוראי דסברי לשהות תנן משום דאיכא לדחויי דהכא שאני כדדחי', וא"ת לותיב מינה מהא דחררה דמשהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום, וי"ל דהני אמוראי סברי דחררה נמי מזקא לי' קיטמא ולא אתי לחתויי והיינו דלא מצי' למפשט מתני' מינה דלהחזיר תנן וחנני' משום דאיכא לדחויי כדדחי'. וי"מ דהני אמוראי סבירי להו כרבנן דפליגי עלי' דחנני' וכהני מתנייתא דאין מקיימין, ולי נראה להוסיף על דבריהם דרב ששת ס"ל כחנני' ומוקי מתני' כותי' דכל שהגיע כמאכל בן דרוסאי משהין בכירה שאינה גרופה משום דמתני' דחררה על הגחלים מסייעא לי', וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:

ורב ששת דיוקא דמתני' קמ"ל. פי' ואע"ג דרב ששת ודאי טובא קמ"ל דמפיק מאידך אמוראי דפליג עלי' מ"מ לרוחא דמלתא קאמר דאפי' לפום דעתי' דרבא דסבר דתרווייהו תננהי בפשיטותא דיוקא דמתני' קמ"ל דדוקא מכיון שקרמו פני' דלאלתר מותר וכן פי' הרא"ה ז"ל:

א"ר שמואל בר יהודה א"ר יוחנן כירה וכו' ואפי' מצטמק ויפה לו. פי' הרא"ה ז"ל דרב שמואל בר יהודה פליג אדרב ששת דרב שמואל לא קא שרי אלא א"כ בישל כל צרכו ורב ששת שרי אפי' בישל כמאכל בן דרוסאי, ואין כן דעת הרשב"א ז"ל בשם רבי' האי גאון ז"ל:

אמר לי' אביי לרב יוסף מהו לשהות. פי' בכירה שאינה גרופה ומצטמק ויפה לו דדבר הלמד מענינו הוא, נראה לי דממתני' או מברייתא או מעובדא קא בעי למיפשטה דאי לא ליפשטה מהני אמוראי דלעיל, ותמיהא לי וליפשוט מינה מהא ברייתא דאין מקיימין עלי' אלא א"כ גרופה וקטומה, ומתוך הדחק נראה לי דאיהו קא בעי אי עבדי' עובדא כחנני' או לא, אלא דקשה קצת די"מ דחנני' לא קא שרי אלא מצטמק ורע לו דלא ניחא לי' בצימוק ונוח לו שיתבשל מאליו משיחתה שמא יצטמק ויתפסד וצ"ע:

אפי' בשבתא נמי שרי למיעבד לי'. פי' ע"י כותי כ"ש עכשיו לשהות בשאינה גרופה כדי שיהא המאכל חם וטוב ומתוקן וכן פי' הרא"ה ז"ל, ומכאן נראה לי דכיון דאמרי' דאפי' בשבתא שרי למיעבד לי' ע"י כותי דאינו מסוכן כל כך דאי מסוכן גמור אפי' ע"י ישראל שרי, וכיון שכן מותר לעשות אש בימי החורף ע"י כותי שיתחממו התינוקות או הזקנים לפי שכולם כמסוכנים אצל האש כנ"ל ולא ידענא אי משום דקסבר מצטמק ויפה לו מותר. פי' ומשום הכי אכיל מיני' הא לאו הכי לא הוה אכיל מיני' אחר גזירה דקי"ל דגזרו אף על השוכח:

[דף ל"ח ע"א] כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה פי' ברייתא קודם גזירה והילכך בשוגג יאכל והא דרב נחמן לאחר גזירה, אלא לרבה ורב יוסף אי קודם גזירה קאמר רבה ורב יוסף כברייתא דנשנית קודם גזירה קשיא מזיד אי לאחר גזירה קשיא נמי שוגג דאפי' בשוגג הוה להו למיסר, ולאו דוקא קודם גזירה דהא רב אמר לה לגזירתא כדבסמוך ורבה ורב יוסף דתרצו אליבי' דרבי חייא בר אבא בתר רב הוה ר' חייא בר אבא אלא ה"ק אי מקמי דשמיע לי' גזירתא או בתר דשמיע לי' גזירתא:

בשוגג יאכל. פי' דלא קנסי' שוגג אטו מזיד ואוכל הוא עצמו ביום שבת, חזרו וקנסו על השוכח דאפי' בשוגג לא יאכל טפי ממזיד וכן הלכתא:

קשיא דר' מאיר אדר' מאיר. פי' דאלו לעיל לא קא שרי ר' מאיר אליב' דב"ה אלא חמין אבל לא תבשיל והכא שרי אפי' תבשיל, וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה דאלו לעיל קאמר חמין ותבשיל והכא חמין אבל לא תבשיל:

דר' יהודה אדר' יהודה נמי ל"ק כאן בגרופה וקטומה וכו'. נראה לי דה"ה דהוה מצי לאוקומי ברייתא דלעיל בתבשיל המצטמק ורע לו דבהא קא שרי ר' יהודה אלא דלקושטא דמלתא קא פריק הכין דההיא דלעיל בגרופה וקטומה, ועוד דלרוחא דמלתא קא פריק הכין דהא דלעיל תבשיל סתמא קתני ומשמע כל תבשיל ואפי' מצטמק ויפה לו וכן תירץ הרא"ה ז"ל:

איבעיא להו עבר ושהה מאי. פי' עבר ושהה במזיד בכירה שאינה גרופה ובנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו קא בעי וקא מיבעי' לי אי כר' מאיר אי כר' יהודה, ודכותה בכתובות מהו לבעול בתחלה בשבת, ונראה לי דלא שנה האי בעיא כבעיא דאביי דבעי מרב יוסף מהו לשהות דההוא אם בא