ר"ן (מיוחס לו) שבת מו

ובגבבא דליכא למיחש לחיתוי שאני תנור כיון דנפיש הבלא טובא טפי אתי לאיחלופי בכירה שאינה גרופה וקטומה מה שאין כן בתוכה דכירה, כן כתב הרא"ה ז"ל:

אי ר' מאיר קשיא לב"ש בחדא. פי' בחמין ולב"ה בתרתי בתבשיל וחזרה, אי ר' יהודא קשיא גרופה וקטומה, דאי מתני' להחזיר אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה וקטומה ואלו בהא מתניתא אמרינן דאין משהין אלא ע"ג גרופה וקטומה, וא"ת אי לאו ר' מאיר ור' יהודה תהוי חנניה כדאוקימנא לה, וי"ל דאין הכי נמי אלא משום דר' מאיר ור' יהודה איירי בפלוגתא דב"ש וב"ה קשיא לן היכי קתני מתני' פלוגתא דב"ש וב"ה דלא כר' מאיר ור' יהודה דאלו חנני' לא איירי בפלוגתא דב"ש וב"ה מידי:

סבר לה כר' יהודה בחדא בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין. פי' דסבר ודאי דהכי לישנא דפלוגתא דב"ש וב"ה כדתני ר' יהודה ופליג עלי' בחדא וכו' פי' ולעולם מתני' חנני' היא:

אבעיא להו מהו לסמוך בה. פי' מהו לתת קדירה סמוך לדופני הכירה מבחוץ בכירה שאינה גרופה מי גזרינן דילמא אתי לחתויי בגחלים אע"ג דקיימא רחוק לכירה כי היכי דגזרינן בתוכה וגבה או דילמא לא גזרינן כל כך דודאי בכירה שאינה גרופה בין בתוכה בין בגבה אסור, וא"ת אנן אפי' למאן דאמר להחזיר קא בעינן ולומר מהו להחזיר בסמיכה ואם כן אמאי נקט תוכה וגבה בכירה שאינה גרופה דלמאן דאמר להחזיר תנן תוכה אפי' בגרופה וקטומה אסור ולא הוה לי' למימר השתא באינה גרופה אלא גבה הוא דאסור, וי"ל דאגב שיטפא נקיט לה תוכה וגבה דתרווייהו אסירי, אי נמי משום לשהות דבשהיי' אינו אסור תוכה וגבה אלא בכירה שאינה גרופה אלא דסתמא אמרי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ולהכי אמרי' תוכה וגבה הוא דאסור:

שאני התם כיון דמדלי שליט בה אוירא. פי' דבשתי כירות הקדרה עומדת על שפיתת הכירה שהיא גרופה והאש תחת אותה שאינה גרופה נמצאת הקדרה עומדת גבוהה לאש ושליט בה אוירא ביני ביני אבל לסמוך שעומדת בדפנותי' סמוך למקום האש שלמטה אפשר דאסור סומכין לה ומקיימין עלי' פי' ומקיימין ומשהין עלי' דאפי' בשהיי' בעי קטימה כנ"ל:

וליטעמיך נוטלין הימנה דקתני קיטמה אין לא קיטמה לא. פי' בתמיהה הא ודאי לנטילת הקדירה אפי' לא קיטמה שרי לנוטלה, אלא תנא נוטלין משום מחזירין פי' דלהחזיר בעינן קטימה הכא נמי תנא סומכין וכו':

מאי הוי עלה ת"ש דתניא כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עלי' אלא א"כ גרופה וקטומה וכו'. פי' ומינה דבסמיכה שרי אפי' בכירה שאינה גרופה, וכתב הרא"ה ז"ל ותפשוט מינה לההוא לישנא דאמר לשהות תנן דאלו למ"ד להחזיר תנן אבל לשהות משהין ליכא למיפשט מינה לענין חזרה בסמיכה, דליכא למימר דכיון דלמאן דאסר בשהיי' אלא א"כ גרופה ושרי בסמיכה, תפשוט נמי למאן דאסר בחזרה דשרי בסמיכה דהא ליתא מידי דהוה אתוכה דשרי בשהיי' ואסר בחזרה כדלעיל אלא דאיכא למימר דתפשוט מיהת לענין שהיי' דשרי בסמיכה ולענין חזרה אכתי בעיא ולא איפשיטא, ומ"מ הוי לי' ספיקא דרבנן ולקולא ע"כ:

[ע"ב] שמעת מינה מצטמק ויפה לו מותר. פי' בעלמא בכירה שאינה גרופה וקטומה כיון שנתבשל מבעוד יום כל צרכו דהא הכא אע"ג דקיטמה כמי שלא קיטמה דמי כיון שהובערה ואפ"ה קתני דתבשיל שנתבשל כל צרכו מותר וההיא ע"כ בתבשיל דמצטמק ויפה לו קמיירי דאי במצטמק ורע לו מאי קמ"ל פשיטא דכיון שנתבשל כל צרכו ורע לו דלא אתי לחתויי ופריק שאני הכא דקיטמה., פי' לעולם בעלמא שאינה גרופה וקטומה מצטמק ויפה לו אסור והכא דמותר מצטמק ויפה לו משום דקיטמה מעיקרא ואע"פ שהובערה הרי היא כקטומה וכאלו לא הובערה והאי דנקט חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו אפי' לא בישל כל צרכו נמי כיון שדינה כקטומה שרי אליבא דכ"ע אלא אתא לאשמעי' דאפי' בישל כל צרכו בעינן קטומה, ואקשי' אי הכי מאי למימר, וא"ת ומאי קושיא הא קמ"ל דמצטמק ויפה לו אסור אפי בישל כל צרכו אלא א"כ קטומה תירץ הרא"ה ז"ל דמ"מ פשטא דשמעתא כולה פשיטא ולא הוי לי' למימר משום דיוקא ועדיפא לי' למימר בהדיא מצטמק ויפה לו אסור. ופרקי' הובערה איצטריכא לי' וכו' והשתא ודאי פשיטא דלר' יצחק פשיטא לי' דמתני' לשהות תנן אלא דלעיל קא בעי' למיפשטה ממתני' או מברייתא כנ"ל דמתני' חנני' היא וממתנייתא דקתני בהדיא אין משהין לא מצינן למיפשט דדילמא הנהו רבנן דפליגי עלי' דחנני' הוא דאסרי לשהות אלא ע"ג גרופה וקטומה, וכן ראיתי לרא"ה ז"ל:

אמר רב ששת אמר ר' יוחנן וכו'. פי' רב ששת פליג אהא דרבה בר בר חנה ואהא דר' יצחק שהרי התיר להשהות חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו בכירה שאינו גרוף ואינו קטום ובלבד בתבשיל שיגיע לכדי מאכל בן דרוסאי אבל מים מכיון דהוי חמין כלל לאלתר חשיבי בדיניהו כתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי לגבי שהייה:

עקר לא יחזיר פי' אלא א"כ בגרוף וקטום ודוק'