ר"ן (מיוחס לו) שבת מה

פרק כירה שהסיקוה בקש [ע"ב] כירה שהסיקוה בקש ובגבב' וכו' פי' כירה זו עשוי' כעין חצי עיגול ופתוחה מצד א' ופתוחה מלמעלה כשיעור שפיתת שתי קדירות ופעמים שנותנין בתוכה פעמים על גבה וכיון שהיא כל כך פתוחה מלמעלה אינה מחזקת חמימותה כמו כיפה שאינה פתוחה מלמעלה אלא שיעור שפיתת קדרה אחת ולא פתוחה ממש אלא חלול כמין כברה וכ"ש כמו תנור שהוא פתוח פתח קטן מלמעלה וסגור מכל צדדין כי אם מעט הילכך אם הסיקוה מבעוד יום בקש ובגבבא לפי שהם גחלים שאינן בני קיימא וחמימותם מעט מותר להשהות הקדירה שם אפי' עד למחר או להחזירה שם בשבת אפי' לא יוציא הגחלים חוץ מן הכירה שהרי גילה דעתו דלא ניחא לי' בחמימות קדירתו ושאם יצטנן הקדרה שלא יחתה בגחלים לחממה כיון שהסיקה בגחלים גרופות אבל אם הסיקה בגפת ובעצים שהגחלים בני קיימא לא ישהה הקדרה שם לפי שהן גחלים חזקות ומוסיפין הבל וכיון שהוא הסיקה בגפת ובעצים דעתו היתה מבעוד יום שיתחמם הקדרה בכירה וניחא לי' בחמימותה וכיון שכן איכא למיחש שמא יצטנן קדרתו ויחתה הגחלים לחממה אבל אם גרף הגחלים או נתן אפר ע"ג הגחלים מותר דגלי אדעתי' דלא ניחא לי' בחמימות הקדרה ולא אתי לחתויי:

ב"ש אומרים חמין אבל לא תבשיל פי' אפילו גרף וקטם דוקא מים חמין דלא צריכי לבשולי אבל תבשיל לא דאפילו בגרופה איכא למגזר דלמא יכניס הגחלים לכירה שהוציא חוץ לכירה וב"ה סברי דכיון דגלי אדעתי' מבעוד יום דלא ניחא לי' בחמימות קדרתו שהרי גרף וקטם אותה תו לא אתי לחתויי:

גמ' איבעיא להו האי לא יתן לא יחזיר. פי' דאלו נתינה לכתחילה ליכא למימר שהרי מבשל הוא וכיון שכן האי לא יתן לא יחזיר והתם הוא דבעי' גרופה וקטומה דכיון שהוא נטלה מעל האש ונצטננה בנטילתו איכא למיחש שמא יחתה כשהוא מחזירה אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה וקטומה דכיון שהוא נתנה בכירה מבעוד יום ולא נטלה משם ליכא למיחש דילמא אתי לחתויי, ודוקא להשהותה ע"ג כירה אבל בהטמנה להטמין בגחלים עצמן לכ"ע אסור דאי אפשר להטמין וליגע באש ואפילו בגרופה וקטומה אסור להטמין באש דהוה לי' דבר המוסיף הבל ואיכא למיחש לחתויי, ושלא כדברי רש"י ז"ל וכן פי' הרז"ה ז"ל:

ומנו חנני' היא דתניא חנני' אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי וכו'. איכא למידק ומנא לי' דחנני' היא דהא חנני' לא שרי אלא כמאכל בן דרוסאי ודילמא מתני' שרי אפי' מקמי הכי, וכי תימא דומיא דלהחזיר קאמרי' דלשהות משהין ולהחזיר ודאי לא סגיא דשרי אלא כמאכל בן דרוסאי דבציר מהכי ה"ל כמבשל בשבת, הא ליתא מדאתי לפרושי לא יתן לא ישהה והתם ודאי לאו דומיא דלהחזיר הוא דאלו חזרה לא שרי אלא כמאכל בן דרוסאי כדאמרן ולשהות בגרוף וקטום מותר לעולם אפילו קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי והכא נמי אי אמרת דלהחזיר תנן אפשר נמי דלשהות משהין לעולם, תירץ הרא"ה ז"ל דכיון דאשכחן לי' לחנני' האי סברא דשרי לשהות ודוקא כמאכל בן דרוסאי ניחא לי' לאוקומי מתניתן כותיה דחנניה ולאו לאפושי פלוגתא בכדי ולמימרא דליהוו תלתא תנאי מתני' וחנני' ורבנן דפליגי עלי' דחנני' דאסרי אפי' כמאכל בן דרוסאי כדמוכחי מתנייתא לקמן:

או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין ואי לא לא פי' ולית להו לב"ש ולב"ה הא דחנני' אלא כרבנן דפליגי עלי' דאסרי בלשהות כדאיתא לקמן במתנייתא בהדיא והא לא צריכא לי' למימר אבל כי אוקימנא מתני' אליבא דחנני' טובא אשמעינן מתני' דדוקא כשהגיע למאכל בן דרוסאי, וליכא לאוקמי הא דחנני' בצלי דהא קאמר ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה וגם ליכא לאוקמי מתני' בקדרה חיתא דשרי לכולי עלמא דהא תבשיל קתני דמשמע דבשיל קצת או כמאכל בן דרוסאי:

וכי היכי דפליגי בלשהות פליגי נמי בלהחזיר דב"ש אומרים נוטלין אבל לא מחזירין וכו'. נראה לי פירושא פליגי נמי בלהחזיר דב"ש סברי דבשהיי' דוקא שרי חמין אבל בהחזרה אפי' חמין אסור דמכיון שנצטנן בנטילתו איכא למיחש דילמא אתי לחתויי והיינו דקתני נוטלין ולא מחזירין דמשמע בין חמין בין תבשיל אין מחזירין, וב"ה סברי דאפי' תבשיל שרי להחזיר כיון שהיא גרוף וקטום, וכן פי' רבינו יהונתן ז"ל:

[דף ל"ז ע"א] והך חזרה דאמרי לך לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה. פי' דלב"ש אפי' חמין אין מחזירין ולב"ה אפי' תבשיל מחזירין כיון שהיא גרוף וקטום כמו שפירשנו לעיל:

לא שנו אלא על גבה אבל בתוכה אסור. ומפרש בירושלמי דתוכה הוא משלשה טפחים ולמטה מקום שאין היד שולטת בו:

אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה. פי' דתוכה כיון דנפיש הבלא מיחזי כמאן דמבשל בשבת והרי הוא כמי שמניחה ע"ג גחלים ממש, אלא אי אמרת לשהות תנן מה לי תוכה מה לי על גבה דכיון דגרופ' וקטומה היא ודאי ליכא למיחש לחתויי ומה לי אי נפיש הבלא דאלו משום הטמנה ליכא שהרי אין בתוכה ולא בתוך תנור צורת הטמנה ולא דין הטמנה כלל ואע"ג דאסרינן בתנור בין תוכו בין על גבו ואפי' בהוסק בקש