ר"ן (מיוחס לו) שבת מד

איכא למידק דהכא קאמר רבה דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים ליכא אלא מהלך תלתא רבעי מיל ואלו במס' פסחים אמרי' דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים הוי מהלך ד' מילין דהיינו פרסא. וליכא למימר דהתם עד צאת הכוכבים והכא עד דאיכסיף העליון וישוה לתחתון דמלתא פשיטא היא דליכא כולי האי לאחר שהכסיף העליון עד צאת הכוכבים ג' מילין ויותר רובע, ורבי' תם ז"ל פי' דשתי שקיעות הן הא דהכא משעה שהתחיל ליכנס בעובי הרקיע והא דהתם בשעת שנגמר ליכנס כל עובי הרקיע והוא אחד מעשרה ביום ומהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות כדאיתא התם וקודם שיעור זה הוא יום גמור אלא דמספק אסור לעשות מלאכה בשבת משתשקע החמה. ותוספת דקי"ל שמוסיפין מחול על הקדש הוא כל שמוסיף על שיעור זה כל שהוא אבל אם בא לקבל עליו הרשות בידו מתחלת שקיעת החמה שבא לעשותו כולו תוספת, והוא שקבלו עליו בפי' כלומר בתפלתו או בקדוש על הכוס כדמוכח בעירובין גבי אמר זמן ביום הכפורים הא קודם לכן לא שזריחת השמש נראה בעולם כדתנן וכולן ב"ה מתירן עם השמש וכן כתב הרא"ה ז"ל:

וסימנך כוותא. פי' כחלון זה כשהחמה נכנסת בו מאדמת את הכותל שכנגדה:

נראה שכך גריס רש"י ז"ל אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לר' יהודה ספיקא הוא ואלא בין השמשות דר' יוסי לר' יהודה והא בעי הערב השמש ואלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו פשיטא וכו', ופי' ז"ל דקס"ד השתא דקדים בין השמשות דר' יוסי לדר' יהודה ואכתי לר' יהודה יממא היא ואקשי' דכיון דבין השמשות דר' יוסי כהרף עין מקמי דסליק מטבילה שלים לי' ועייל בין השמשות דר' יהודה וכיון שכן לר' יהודה היכי טבלי דהא בכל השמשות דידי' ספיקא הוא וליכא הערב שמש, והקשה ז"ל דליכא למימר דדעתי' דמקשה דקדים בין השמשות דר' יוסי לדר' יהודה מדאמרי' בסיפא אלא דר' יהודה לר' יוסי פשיטא ואי הוה לן לספוקי דדילמא דר' יוסי קדים מאי פשיטא טובא אשמעינן שמואל דבין השמשות דר' יהודה קדים, ועוד קשיא לי מאי טעמא דמקשה דשני בלישני' דמעיקרא קא מקשה ספיקא היא ולומר דאין כאן הערב שמש ובתר הכין מקשה והא בעי הערב שמש, וברוב הספרים לא מצאתי בין השמשות דר' יוסי לר' יהודה, אלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי, וכן מצאתי בחדושי הרא"ה ז"ל:

אילימא לטבילה. פי' דטביל בין השמשות דר' יהודה דאכתי יממא הוא ואיכא הערב שמש ואינו אוכל בתרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי דהוי אחר הערב שמש והיינו דקאמר הלכה כר' יוסי לענין תרומה, ואקשי' והא ספיקא הוא דמדקאמר ר' יוחנן דהלכה כר' יהודה לענין שבת ולחומרא דכלילה גמורה משוי לי' ה"ה לטבילה דמשוי' ליה כלילה ולא מצי טביל בי' דבעי' הערב שמש אלא ודאי כולה מלתא לחומרא ולומר דאם טביל קודם בין השמשות דר' יהודה בעוד היום גדול לא מצי אכיל בתרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי, כנ"ל לפרש:

[ע"ב] שנים בין השמשות. פי' ואתיא אליבא דר' יוסי דקי"ל כותי' לחומרא וכן כר' יהודה לחומרא, תדע דאלו לר' יהודה כוכב א' יום לא משכחת לה אלא קודם שתשקע החמה וא"כ מאי קמ"ל פשיטא דיום הוא דעדיין לא שקעה החמה ואלו לאחר שתשקע החמה בין השמשות הוא ולא יום אלא ודאי אליבא דר' יוסי וקמ"ל דאף על פי ששקעה החמה ונראה כוכב. אחד דאכתי יום הוא:

ולא כוכבים קטנים. פי' ונפקא מינה דלענין תוספת מחול על הקדש דבעי' ג' כוכבים קטנים דהוי לילה גמורה אבל בתחלת היום שמוסיפין מן הקדש על החול שלשה בינונים:

העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך. פי' וכגון דעביד לי' כל בין השמשות דליכא לספוקי להאי בתחלתו ולהאי בסופו דאי לא נימא דבין השמשות דערב שבת הוי בתחלתו ואכתי יממא הוא ובין השמשות דמוצאי שבת הוי בסופו ולילה הוא ופטור:

לחלוץ תפילין. פי' לפי שאין תפילין בשבת דהא אינן צריכין אות. והדלקת נר ברביעית ושוהה כדי לצלות דג קטן שאם לא תקן צורך שבת יוכל לתקן עדיין דבר מועט כגון דג קטן או להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע הרי כאן שש ואח"כ שובת:

[דף ל"ו ע"א] ומאי שופר נמי חצוצרות. פי' בדין הוא דכיון דתנא ברישא שאין מטלטלין לא את השופר דכ"ש חצוצרות אלא מאי שופר דתני ברישא חצוצרות וחצוצרות דתני בסיפא הוא שופר וזו אף זו קתני:

למחט שנמצא בעובי בית הכוסות פי' רש"י ז"ל דהוא סוף הכרס שקורין פנצ"א ויש בו עובי שקורין לובלו"ן ותוכו עשוי כמין כיס והוא דופן כפולה ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן והלכך מחט שנמצא באותו עובי ולא ניקב אלא א' מן הכפלים כשרה שחבורו סותמו ובבית הכוסות הוא דאיכא לאפלוגי בין צד אחד לשני צדדין אבל בהמסס דהוא עגול כמין כדור ובתוכו קליפות קליפות הרבה ודופנו דק מאוד ליכא לאפלוגי דאפי' מצד א' שלא נראה הנקב לחוץ אין זו סתימה לפי שדק הדופן מאוד, ובפר' לולב הגזול כתבתי שמועה זו בארוכה בס"ד:

סליק פרק במה מדליקין בס"ד