ר"ן (מיוחס לו) שבת מג

הדרוקן רבה, הא לא אפשר בי' ברבא שיהא משהה נקביו דהא איהו אמר נפישי קטילי קדר דהיינו משהה נקביו מקטילי נפיחי כפן דאלמא לא הי' מביא עצמו לידי סכנה, ופרקי' שאני רבא דעל כרחו הי' משהה נקביו ועל זה הי' לו הדרוקן דאנסי לי' רבנן:

[ע"ב] אמרו לו נשים יוכיחו. פי' שמתות באסכרא אע"פ שאינן מצוות על תלמוד תורה, ופרקי' הא דמתות באסכרא לפי שמבטלות בעליהן:

אזל איהו וברי' טשו בי מדרשא. פי' נחבאו בבית המדרש:

[דף ל"ד ע"א] יאמרו זונות מפרכסות זו את זו. פי' שכל אחת מתקנת שער חברתה להיות נאה על בועלה ומשבחת אותה וכל שכן תלמידי חכמים שיש להם לשבח זה את זה ולא כמו אתה שמספר בגנותי שטהרתי בית הקברות:

מתני' עשרתן ערבתן הדליקו את הנר. פי' רש"י ז"ל דהני תרי שייך למימר להו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא צריך למימר הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא ואיהו קא חזי אי אדליק או לא ע"כ, ורבי' יהונתן ז"ל פי' דכשהוא אומר עשרתן ערבתן סמוך לחשיכה הוא ולא הגיע זמן הדלקת הנר כדאמרי' ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וכיון שעדיין לא הדליקו לפיכך הוא אומר עכשיו שידליקו אבל הני תרי קמאי הזריזים מקדימין לפיכך שואל אותם אם עשו כמנהג זריזים שמקדימין למצות:

ספק חשיכה וכו' ואין מדליקין את הנרות. פי' אע"פ שהוא לכבוד היום, ופירש רש"י ז"ל דזו ואין צריך לומר זו קתני דכ"ש הדלקת נר שהיא ספיקא דאורייתא, ויש מפרשים דהא קא משמע לן דאפילו על ידי כותי דליכא אלא משום אשבות דאמירה לכותי שבות היא ואסור, והוא הנכון דומי דהני דמתני' דאיתנהו משום שבות כנ"ל:

גמ' לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות פי' בין עירובי תחומין בין עירובי חצירות מדרבנן נינהו אלא עירובי תחומין דמיקנא ביתא הוא בעי מבעוד יום דהא אפי' למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב אלמא מיקנא ביתא לגמרי הוא, אבל עירובי חצירות דאינו אלא עירובי רשותא אפי' בספק חשיכה מותר:

שניהם קנו עירוב. פי' לזה שהניח מבעוד יום ולזה שהניח בין השמשות, ואקשי' מה נפשך אי בין השמשות וכו':

ה"ג רש"י ז"ל אמר רבא מפני מה אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזרה שמא ירתיח. ופי' ז"ל מפני מה אמרו במתני' דאין טומנין משחשיכה דהא לא שרי במתני' אלא בספק חשיכה אבל ודאי חשיכה לא ואפילו בספק חשיכה לא שרי במתני' אלא בדבר שאינו מוסיף הבל כגון צמר ומוך דאלו בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד יום אסור, גזירה שמא ירתיח שכן דרכן של קדירות בשעת הטמנה שאינן רותחות ומטמינין אותן:

ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום וכו' אמר לי' אביי ויטמין, פי' מה איסור יש בדבר כיון שהוא מטמין מבעוד יום:

[ע"ב] אמר מר מטילין אותו לחומר שני ימים למאי הלכתא. פי' למאי הלכתא שנטיל בין השמשות אחד לדין שני ימים לחומר לכל אחד, אמר רב הונא ברי' דרב יהושע לענין טומאה, פי' לענין זב דקי"ל מקראי שאם ראה שתי ראיות ביום אחד מיקרי זב וטמא טומאת שבעה א"נ א' ביום ערב שבת וראיי' שני' ביום שבת טמא שבעת ימים, וקיימא שאם ראה ראיי' אחת בלא הפסק מקצתה מיום ערב שבת ודאי ומקצתה מליל שבת ודאי כמו כן הוא צריך שבעה ימי נקיים שהימים מחלקין הראי' אע"פ שהיא א' שאין הפסק בנתיים, דתנן ראה שני ימים וכו' ספק לטומאה ולקרבן, פי' דאף על גב דראה שתי ראיות אפ"ה איכא לספוקי אם הוא זב למנות שבעת ימים נקיים או אינו אלא כבעל קרי בעלמא דדילמא כיון שראה שני ימים בין השמשות דילמא איכא יום אחד הפסק בנתיים ואין כאן שתי. ראיות ביום אחד ולא שתי ראיות בשני ימים רצופין, או דילמא יש כאן שלש ראיות דאנו נאמר דראי' א' היתה מן היום ומן הלילה וזהו חומר שני ימים וכמו שפי' רש"י ז"ל וחייב קרבן. אבל יום א' בין השמשות ספק לטומאה דדילמא אין כאן אלא ראיי' א' ביום או בלילה ואינו כבעל קרי או דילמא אותה ראיי' מן היום ומן הליל' והיום והלילה מחלקין הראיי':

הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון. פי' רש"י ז"ל השחיר תחתי' של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ ולא הכסיף העליון גובהה של כיפה שאינה ממהרת להכסיף ע"כ, ורבי' יהונתן ז"ל כתב איני יודע לפרשו:

ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני וכו' וכל זמן שפני מזרח מאדימין יום ולפי זה ה"פ דברייתא איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין אכתי לא הוי בין השמשות אלא עדיין הוא יום, אלא ודאי משהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון הוי בין השמשות:

[דף ל"ה ע"א] איכא בינייהו פלגי דדנקא. פי' דהוא חצי שתות והוא אחד מי"ב מיל כיצד עשה י"ב חלקים מן המיל נמצא לרב יוסף דאמר תרי תלתי מילא הוא שמונה חלקים, ולרבה דאמר תלתא רבעי מילא הוא תשעה חלקים, ונמצא דנסיש שיעורא דרבה מדרב יוסף חלק א' מי"ב חלקי מיל והוא פלגי דדנקא: