ר"ן (מיוחס לו) שבת לט

בגופייהו אבל לקבל טומאה מאחרים עד דחזי:

שכן מטמאין בכעדשה. וכתב הרא"ה ז"ל דאפשר דרבא סבר דגריס בנגעים במראה שטח העור לא הוי יותר מכעדשה שאלו אתה שוטחה הוי בודאי יותר מכגריס:

מנין לרבות צמר גמלים וכו'. ומ"מ שלש על שלש בצמר ופשתים דמיטמו במת ושרצים יליף מנגעים דגלי רחמנא בנגעים וה"ה לשרצים כסברא דרבא:

רבא אמר כי לית לי' להך תנא דבי ר' ישמעאל בשאר בגדים וכו'. פי' רבא אמר לעולם לא מפיק דתנא דבי רבי ישמעאל דלעיל דאמר אף כל צמר ופשתים היינו לשלש על שלש אבל שלשה על שלשה מודה הוא דמיטמו אפי' שאר בגדים, ואידך תנא דבי ר' ישמעאל דמרבה צמר גמלים וכו' דוקא שלשה על שלשה אבל שלש על שלש לא כנ"ל:

הדר בי' מההיא. פירש"י ז"ל דהדר מההיא ואמר דתנא דבי רבי ישמעאל ור' שמעון אמרו דבר אחד ולאו כאביי ע"כ. כלומר דלאביי לית לי' טומאה כלל בשאר בגדים לתנא דבי ר' ישמעאל ולר' שמעון ולדידי' מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל ואלו לרבא אית לי' טומאה שלשה על שלשה בשאר בגדים ולא מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל ולא פליגי תנאי בהא מלתא כנ"ל:

ואי בעית אימא הא רב פפא אמרה,. כלומר הא דפריק רבא כי לית לי' להך תנא ולפרוקי דלא מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל רב פפא אמרה ולא כי האי גונא דתנא דבי ר' ישמעאל דרישא דתני כל צמר ופשתים לאו לענין טומאה איתמר אלא לענין כלאים ולומר דבכל מקום שכתוב בתורה ובגד כלאים היינו דוקא צמר ופשתים ולא שאר מינין ובשלמא לרבא דמוקי אף כל לענין טומאה איצטריך לא פלוגי בין שלש על שלש לשלשה על שלשה אבל רב פפא כיון דאתרבו שאר בגדים דינן לשרצים שוין כצמר ופשתים ובין שלש בין שלשה מיטמו כאידך תנא דבי ר' ישמעאל דקתני סתמא מנין לרבות צמר גמלים וכו' כנ"ל מדברי רש"י ז"ל ולא מיחוור. והרא"ה ז"ל כתב מסתמא כאידך תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל לרב פפא דמרבי שאר בגדים מאו בגד ודוקא לשלשה על שלשה ולא בשלש על שלש בשאר בגדים דהא ליכא אלא חד רבוייא ואפי' בצמר ופשתים לא הוי מרבינן להו לשלש על שלש אליבא דהאי תנא אי לאו משום דגמרינן מנגעים כדפרישנא לעיל ואלו בנגעים לא מיטמו אלא צמר ופשתים בלחוד ושאר בגדים כלל לא עכ"ל:

אף כל לאתויי ציצית. פי' אף כל דתני תנא דבי ר' ישמעאל לא לענין טומאה אלא לענין ציצית ולא דלא מחייב שום בגד בציצית אלא דוקא של צמר ושל פשתים ואקשי' ציצית בהדיא כתיב בהו וכו' אבל גדילים תעשה לך, פי' לאלו שהזכרנו שהן צמר ופשתים ולא לאחרים:

[ע"ב] הכנף מין כנף. פי' דהוי יתירא דהא כתיב על כנפי בגדיהם, והוה לי' למימר ונתנו על ציצית פתיל תכלת. אלא להכי אתא שיהא הציצית ממין הטלית ואם טלית של משי הוא יהא הציצית של משי ולא משאר מינין דהכי משמע ציצית של כנף יהא, כן פי' רש"י ז"ל, אבל בתוספות פירשו שלא יהו החוטין כולן צבועין אלא מין הכנף כלומר לבנים כמין הכנף ולא צבועים, אי נמי אם הכנף צבוע יהיו החוטין צבועין ולא לבנים:

. וכתיב צמר ופשתים דמשמע גדילים תעשה אותן מהן, צמר פשתי' פוטרין בין במינן ובין שלא במינן כגון. אם הטלית של קנבוס ושל משי. סד"א כדיוקא דרבא קמ"ל מהכא משמע דרבא לית לי' כתנא דבי ר' ישעמאל דרישא אף כל לאתויי ציצית ולא מחייב אלא צמר ופשתים ולרבא כל בגד חייב אם הוא מין כנף כדדריש הכנף מין כנף, ואפשר דרבא סבר כאידך תנא דבי ר' ישמעאל וכן מוכח התם במנחות וכיון שכן קיי"ל כרבא דהוא בתרא ונמצא כל בגדים חייבין בציצית מן התורה אלא ששאר בגדים פוטרין במינן בלבד מן התורה וצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן ושלא כדברי הרי"ף ז"ל אלא כדברי הגאונים ז"ל:

אמר אביי ר' שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד. פי' דתלו לסיכוך בטומאה ודלא כרבנן דסברי דהתם דאע"ג דלא מקבלי טומאה פסילי לסיכוך מכיון דנפקי מכלל פסולת גורן ויקב דאמרינן התם סככה באניצי פשתן פסולה ופרישנא התם כיתנא דדייק ונפיץ ואע"ג דאכתי לא מיטמא כלל לא טומאת שרצים ולא טומאת נגעים:

מתניתין כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. כתב הרא"ה ז"ל מסתברא כמאן דאמר דפתילה דקנבוס לא אבל דצמר גפן אין לנו כיוצא בה ולא בהאי כללא הוא דלאו יוצא מן העץ הוא אלא יוצא מן הפרי ע"כ, וכן דעת ה"ר יונתן ז"ל אבל רבינו תם ז"ל כתב דאפילו בפתילה דקנבוס מדליקין דלאו יוצא מן העץ הוא:

[דף כ"ח ע"א] גמרא וכתיב התם ויפרוש את האהל. פי' ואע"ג דהאי אהל דהכא מיריעות עזים הוא דהכי כתיב קרא ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן מ"מ שפיר מוכח מהכא דפשתים איקרי משכן דהא בהאי קרא לא כתיבי יריעות שש משזר אבל באידך קרא כתיב ומוכח במאי דאמר על המשכן כלומר ויפרוש את האהל על המשכן שכבר פירס דהיינו יריעות שש, ואע"ג דכתיב ואת המשכן