ר"ן (מיוחס לו) שבת לח

[ע"ב] אף כל צמר ופשתים. פי' ושאר בגדים לא מיטמו כלל בין שלש על שלש בין שלשה על שלשה:

רבא אמר שלשה על שלשה וכו' לר' שמעון בן אלעזר אית לי'. פי' ודוקא בשאר טומאות או בטומאת שרצים מריבויא דקראי אבל לנגעים לא מיטמו אלא דוקא צמר ופשתים ובהא כ"ע מודו ובכי הא נקטא שמעתין, לתנא דבי ר' ישמעאל לית לי', פי' לית לי' שום טומאה בשאר בגדים דבין טומאת שרצים בין שאר טומאות דוקא צמר ופשתים ולקמן ילפי' מנא לי' טומאה לר' שמעון בן אלעזר בשאר בגדים בשלשה על שלשה דהא מנגעים יליף דאי לא מהיכא תיתי לי' לחלק בין פשתן לשאר מינין:

דתני בגד. פי' אי לא כתיב גבי נגעים והבגד אלא ובגד הוה אמינא דדוקא בגד שלם, ואימא לרבות שלשה על שלשה, פי' בצמר ופשתים פי' דאי כתיב בגד הוה אמינא דדוקא בגד שלם דהיינו ארבעה על ארבעה או חמשה על חמשה אבל שלשה על שלשה לא והשתא דכתיב והבגד בא לרבות שלשה על שלשה בצמר ופשתים אבל שלש על שלש לא מיטמו כלל אפי' בצמר ופשתים, ומתמיהי' ולאו ק"ו הוא כלומר לשלשה על שלשה לא צריך קרא דמק"ו קא אתי ולרוחא דמלתא קא מהדר לי' הכין ולאתמוהי עלי' ולאו ק"ו הוא דודאי אכתי לא איצטרכינן לק"ו דכל היכא דכתיב בגד שלשה על שלשה בכלל דחשיב בגד שלם. ואקשי' א"ה שלש על שלש נמי לתאן בק"ו ואיידי דאהדר לי' ק"ו מהדר לי' לפום האי טעמא דאדכר דלמה לי שלש על שלש דכתב רחמנא ולא אתי בק"ו אלא שלשה על שלשה וכו' לעשירים לא חזיין לא אתיין בק"ו ולא דמו לשתי וערב דשתי וערב חזו למילתי':

דכתב קרא וכו', כתב רש"י ז"ל מסקנא טעמא דמלתא היא כלומר כיון דשלש על שלש לא חזיין לעשירים ולא אתי בק"ו טעמא דכתב קרא הא לא כתיב קרא לא אמרי', ואקשי' ואימא לרבות שלשה על שלשה. ולי נראה דמאן דמקשה ואימא לרבות שלשה על שלשה הוא דקאמר טעמא דכתב קרא ולומר דאכתי נימא דקרא לא אתי להכין, אלא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים, ופרש"י ז"ל ושלש על שלש דבצמר ופשתים אתי בק"ו משתי וערב. ואינו נכון בעיני דהא אסיקנא דשלש על שלש לא אתו בק"ו. ועוד דאנן אקושיא דקאמרי' דכ"ע מיהת שלש על שלש בצמר ופשתים מטמא מנא לן אתי' לאלומי ולומר דאכתי מנא לן דדילמא רבויא דוהבגד לא אתי אלא לשלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש כלל כלל לא אפי' בצמר ופשתים, וכן כתב הרא"ה ז"ל דמעיקרא הכי קשיא לי' ואימא לרבות שלשה על שלשה ולפום הא השתא ליכא פרישה כלל בין צמר ופשתים לשאר בגדים אלא כולן שוין וליכא למימר מסתברא קאי בצמר ופשתים מרבה צמר ופשתים ולא שאר בגדים כדלקמן דאדרבה מסתברא לרבויי דבר חשוב ולאפוקי שלש על שלש דלא חזי. ופריק אמר קרא בגד צמר או בגד פשתים בגד צמר ופשתים אין מידי אחרינא לא כלומר א"כ דכולהו שוין צמר ופשתים דפרט בהו רחמנא למה לי עכ"ל:

אימא כי אמעיט משלש על שלש אבל שלשה על שלשה מיטמא. פרש"י ז"ל כי אמעיט שאר בגדים משלש על שלש דבצמר ופשתים אתו בק"ו משתי וערב אבל שלשה על שלשה ליטמו מריבוי דוהבגד ע"כ ולפי שיטתו שפי' למעלה בצמר ופשתים אתי בק"ו יפה פי' דצמר ופשתים דקרא דוקא לשלש על שלש דצמר ופשתים דאתו בק"ו ולא לשאר בגדים ולעולם רבויא דוהבגד לשלשה על שלשה דשלש על שלש דשאר בגדים דלא איצטריך והבגד לשלש על שלש דצמר ופשתים דהא מק"ו אתי, ומ"מ אינו נכון כמו שכתבנו למעלה. והרא"ה ז"ל פי' דהשתא הדרינא לטעמא אחרינא ולומר דודאי והבגד לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים הוא דאתא וליכא רבויא כלל לשאר בגדים מ"מ אפי' הכי נימא דבכלל לישנא דבגד נינהו ואי משום צמר ופשתים דפרט רחמנא אימא דמשום שלש על שלש דמיטמו בהו ולא בשאר בגדים והוצרך למעט לפי שכולם היו בכלל בגד והלכך כשנתמעטו בשביל שפרט לך הכתב צמר ופשתים אין לך לתפוס אלא פחות שבלשונות לומר שלא נתמעטו אלא משלש על שלש:

ופרקי' תרי מיעוטי כתיבי, פירש"י ז"ל דתרי זימני כתיבי בי' בגד צמר ופשתים זאת תורת בגד צרעת בגד הצמר או הפשתים, ואינו מחוור דא"כ הוי לי' למימר תרי קראי כתיבי, השתא דאמר תרי מיעוטי כתיבי משמע דמלישנא דאו קאמרי' דחשיב לי' מיעוטא:

[דף כ"ז ע"א] נפקא לי' מאו בגד. פי' דכתיב גבי שרצים דאלו גבי נגעים ליכא מאן דפליג כלל דהא קמה לן שפיר כדאיתא בשמעתין דלא מיטמו אלא צמר ופשתים וצמר ופשתים אפי' שלש על שלש, והאי איפשיטא לה שפיר וליכא מאן דפליג, אלא השתא לענין שאר טומאות איירינן כדפרישינן לעיל, והשתא דרשי' או לרבויא ולעיל למיעוטא משום דכתיב גבי צמר ופשתים דהוי מיעוטא:

ואביי האי בגד מאי עביד לי'. פי' ואביי אליבא דר"ש בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל דאמרו דבר אחד דאין טומאה בשאר בגדים כלל האי או מאי עביד לי', והאי תנא דמרבה טומאה לשאר בגדים מוקי לי' כאידך תנא דבי ר' ישמעאל:

וליתי נגעים מינייהו. פי' אלא ודאי לא חמירי וטעמא דשתי וערב משום נגע דאית