ר"ן (מיוחס לו) שבת לז

פנ"ק עכ"א, והא דלא מני מחוסר כפורים שאוכל בתרומה ולא בקדשים, משום דמהאי טעמא הוא דקמה לי' לתנא כדאיתא התם ביבמות:

אדרבה תרומה לא ממעיטנא שכן מחפ"ז מיתה וכו'. פירש"י ז"ל בלשון שני כהן האוכל תרומה בטומאה חייב מיתה, ולא מיחוור דאכתי קדש חמור דהא כהן האוכל קדשים בטומאה חייב כרת, והנכון מה שפי' בלשון ראשון מיתה לזר האוכלה אפי' הוא טהור מה שאין כן בקדשים שהרי שלמים נאכלין לבעלים ואע"ג דחשיב נמי ואסורה לזרים בתרתי חשיב להו משום דבקדשים ליכא חיוב מיתה ולא איסורא כלל דהא לכתחלה שרו. ופרקי' הנך נפישן חומרות שיש בקדש מרובות מתרומה ואי בעית אימא קדש חמור שכן עונש כרת דאית בה תרתי חומרות ימיו נכרתים והולך ערירי מה שאין כן במיתת שמים דימיו נקצרין אבל אינו הולך ערירי:

[ע"ב] מתני' ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. פי' שריחו רע. וא"ת ותיפוק דהא אינו נמשך אחר הפתילה אפי' בעוד שהזפת בתוכו כדתנן ולא בזפת וכ"ש בעטרן שהוא הפסולת. וי"ל דדוקא זפת אינו נמשך לפי שהוא עב אבל עטרן שהוא צלול כמים נמשך:

שמן שומשמין. שמעתי שהוא שמן שעושין מאליגריי"א ושכן קורין אותו בלשון ערב סומסמי:

גמ' רחיצת ידים ורגלים וכו' ואני אומר מצוה. פי' מורי נר"ו נראה דלאו מצוה ממש קאמר שיברך עלי' אלא מנהגא בעלמא ולא מברכינן אמנהגא כדאמרי' גבי ערבה תדע דאמרי' מאי מצוה דאמר רב יהודה אמר רב כך הי' מנהגו וכו' דאלמא לאו מצוה אלא מנהגא. וכן כתבו בתוספות דמשום הכי רחיצה מצוה משום דקיי"ל דמנהג אבותינו תורה היא וכן כתב ה"ר יהונתן ז"ל ואני אומר מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים ע"כ:

סדין בציצית ב"ש פוטרין. הנכון לפרש דב"ש אית להו היקישא דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה והילכך כל היכא שהוא כסותו מותר להטיל בה תכלת אבל סדין לא דהא בסיפרי דרשי' כסותך פרט לסדין וכיון דלא אפשר בתכלת משום שעטנז אף בלבן פטור דכל שאינו בתכלת אינו בלבן ואפי' למ"ד אין מעכבין זה את זה, והייינו דקאמר ב"ש פוטרין דמשמע דלגמרי פטרי ואפי' ממין הסדין דהיינו בלבן דאלו מחייב בלבן כמו שפירש"י ז"ל ולא פטרי אלא מתכלת הוה להו למימר ב"ש אוסרין:

ואינהו סבור. פי' ואינהו שהיו מחפין כנפי כסותן ולא הטילו בהן ציציות כלל כב"ש סברי משום כסות לילה שאסור להטיל בהן תכלת וכיון שאינו בתכלת אפי' בלבן אינו. ורש"י ז"ל פי' דב"ש לבן הטילו בהן ולא תכלת ולפי זה נפרש ואינהו שהטילו לבן ולא תכלת סבור דאסור גזרה שמא יכסנו בלילה דליכא משום מצוה ואיכא משום כלאים, עם היות שרש"י ז"ל פי' שמא יש לו כסות שהוא מיוחד ללילות ויטיל בו ציציות ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה הכל עולה לענין אחד:

אמר רבה מפני שריחו נודף. כלומר ריחו טוב והולך למרחוק גזרה שמא יסתפק ממנו לסוך בו ידיו:

[דף כ"ו ע"א] חדא מפני שהוא עף, פי' הר' יהונתן ז"ל ואפי' בחול אסור:

בשלמא נפט לבן מפני שהוא עף. פי' ובחול אסור מפני שהוא עף ואצ"ל בשבת דאיכא תרתי חדא שהוא עף ועוד דמתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנו ויצא כדאמרי' לעיל גבי עטרן:

סומכוס היינו ת"ק. פי' היינו ר' יוחנן בן נורי שאמר אין לך אלא מה שאמרו חכמים כלומר אין לך לפסול אלא אותן שמנו חכמים במשנתנו ובמתני' קא מני חלב בפסולי דשמנים והוא יוצא מן הבשר וקא מכשר ר' יוחנן בן נורי שמן דגים והיינו דסומכוס, ופרקי' איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי כלומר דתרווייהו מכשרי שמן דגים ומשמע דוקא שמן דגים ולא קרבי דגים אלא דחד מינייהו מודה דקרבי דגים שנימוחו על ידי תערובת מותר משום דבעיני' מימשיך והיינו דרב ברונא, ואידך סבר דוקא שמן דגים אבל קרבי דגים כלל כלל לא אפי' ע"י תערובת ודלא כרב ברונא ולא מסיימי אי סומכוס אית לי' כרב ברונא או ת"ק כנ"ל, ומדברי רש"י ז"ל נראה דשמן דגים היינו קרבי דגים שכך כת' אי נמי דאכשר חלב מהותך בתערובת שמן כל שהוא חד מהנך תנאי סבר לדרב ברונא דחלב ניתר בתערובת אבל שמן דגים אפי' בעיני' שרי וחד סבר שמן דגים ע"י תערובת אבל חלב כלל כלל לא עכ"ל. ואינו מחוור:

מתני' (כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו וכו' פי' לפי שלא מנאן לעיל גבי פיסול פתילות ועשה בכאן כלל). תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ וכו' חוץ מן הפשתן. לאו דוקא פשתן דה"ה צמר נמי דיש בו שלש על שלש כדלקמן אלא איידי דנקט כל היוצא מן העץ נקט חוץ מן הפשתן שהכתוב קראו עץ ולאו דוקא כל היוצא מן העץ דה"ה לנוצה של עזים וכל מידי דלאו צמר ופשתים כאביי דאר"ש בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד אלא משום לישנא דמתני' תנא יוצא מן העץ ונקט נמי פשתן ולא נקט בגד פשתן לאשמעי' אגב אורחי' דבפשתן גופי' כגון אונין מיטמו בנגעים ואין מסככין בהן כדלקמן וכן פרש"י ז"ל.