ר"ן (מיוחס לו) שבת לה

לשורפה בי"ט אלא משום גזירה י"ט אטו שבת, ואע"ג דלגבי תרומה וחלה שנטמאו אמרי' לא יזיזם ממקומן, מיירי בתרומה שאין דרכה לשריפה, א"נ שנטמאו בי"ט דאיכא משום מוקצה דמעיקרא חזו לאכילה והשתא לשריפה. א"נ כיון שחכמים אסרו שמן של תרומה גזרה משום שבת אלמא לא חזיא וכיון דלא חזיא מהי טעמא דתהוי לא יזיזנה ממקומה, ואפשר דרב חסדא דאסר אף בתרומה דוקא מדרבנן אבל מדאורייתא שרי משום צורך הדיוט חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים בי"ט פי' דאע"פ שמותר לשרוף שמן שרפה בשבת דליכא למיחש להטי' וכ"ש דהוה לן למשרי בי"ט (מהן) אפי' הכי בי"ט אסור לפי שאין שורפין קדשים בי"ט והיינו סייעתי' דרב חסדא כנ"ל:

[דף כ"ד ע"א] אמר רב הונא אינו מזכיר, כלומר אינו צריך להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. אמר לי' רב ששת בתפלה. פי' דבתפלה פשיטא לן שחייב להזכיר שהרי להלל והודאה נקבעו:

את"ל חנוכה דרבנן לא צריך ר"ח דאורייתא צריך. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל וחנוכה לא מקרי מועד שיהא אסור להתענות בו מן התורה כמו ר"ח שחייב לקבוע סעודתו על הפת ולברך ברכת המזון. או דלמא כיון דלא איתסר בעשיית מלאכה לא מדכרי', פי' וחנוכה גופי' נמי לא אסירא בעשיית מלאכה:

ימים שיש בהן קרבן מוסף וכו' ערבית שחרית ומנחה וכו' ואם לא אמר מחזירין אותו. לאו דוקא אכולהו דהא אם לא הזכיר בערבית אין מחזירין אותו אלא אשארא דהוו רובא:

ימים שאין בהן קרבן מוסף וכו' שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות פי' שהיו מתענים במעמדות, ערבית שחרית ומנחה מתפלל וכו' ואומר מעין המאורע בשומע תפלה. פי' עננו לילי ערבית בכניסת התענית. ואע"פ שאוכל ושותה כל הלילה דהכי אמר רב הונא במסכת תענית יחיד שקבל עליו תענית אע"פ שאוכל כל הלילה מתפלל תפלת תענית וכן כתבו הגאונים והביאו ברייתא ואמרו כך שנו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל תפלת תענית פעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל תפלת תענית הא כיצד כאן בכניסתה כאן ביציאתה כלומר ערב תענית אע"פ שעתיד לאכול לאחר תפלה מתפלל תפלת תענית אבל ליל מחרתו אע"פ שעודנו בתענית כשמתפלל ערבית אינו מתפלל תפלת תענית וכן כתב הרא"ה ז"ל, נקיטי' מהא דמתפלל אדם תפלת תענית ערבית אף באותן תעניות שאין מפסיק בהן מבעוד יום דהני תעניות של מעמדות תענית יחיד הוו וטעמא דמלתא מפני שכבר קבלה מבעוד יום, וכן נראה מהא דאמרי' ואין בהם הזכרה לברכת המזון דנראה שיש בהן כוס וסעודה. אבל הגאונים ז"ל כתבו ואנו אין אנו רגילין לומרה ערבית ואפי' שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו:

ואין בהן קדושה על הכוס. פי' ה"ר יהונתן ז"ל דלא קאי אתעניות ומעמדות אלא אימים דאין בהן קרבן מוסף שנכללין בהן חנוכה ופורים שהן ימים טובים ואין בהן מוסף ובא להשמיענו שאין שם קדוש כמו בהכנסות שבתות וימים טובים ואין בהן הזכרה בברכת המזון ומיהו אם בא להזכיר מזכיר. ואין צורך לזה דאפי' אתעניות ומעמדות קאי ובליל כניסת התעניות דאע"פ שקבל התענית מבעוד יום וכבר התפלל תפלת תענית בערבית אפ"ה לאחר תפלה והוא רוצה לאכול אין בהן קדושה על הכוס:

ה"ג רש"י י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה בשבת אין צריך להזכיר של י"ט. וכתב ז"ל מצאתי בתשובת הגאונים ז"ל שהיו רגילין לקרות בנביא במנחה בשבת עשרה פסוקים ובימי פרסיים גזרו שמד שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו. והר"ז הלוי ז"ל גריס יום הכפורים שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אין צריך להזכיר של שבת שאלמלא יום הכפורים אין נביא במנחה בשבת:

[ע"ב] ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ריב"ל יום הכפורים שחל להיות בשבת וכו'. פירש"י ז"ל דאכולהו קאי ואפי' הא דרב גידל מידחיא, ואע"ג דליכא הכריחא לדחויי הא דרב גידל מהא דריב"ל דאיכא לדחויי כדדחינן לעיל מי דמי התם נביא בר"ח ליכא כלל הכא יום הוא שנתחייב בחמש תפלות מ"מ סברא דתלמודא היא דליתנהו לההיא דלעיל, ודכוותה בתלמודא פרק שלשה שאכלו ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ומידחו כמה שמעתתא דלעיל מסברא דתלמודא ולאו מהכריחא דהא דמייתי, וכן בכתובות דף נ"ד ע"ב] אמרי' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ומידחו כולהו דלעיל מסברא דתלמודא בלחוד. אבל הרא"ה ז"ל כתב דהא דרב גידל אכתי איתא ולא מידחי וראיות דמייתי' ליתנהו כלל דאינן דומות יפה דהכא כיון דכולהו שמעתתא דמיין אהדדי וחד ענינא נינהו ריב"ל דעדיפא הוה לי' למנקט ולימא ר"ח שחל להיות בשבת וכ"ש אידך אלא ודאי יום הכפורים דוקא קאמר, אבל ר"ח בשבת לא כיון דבר"ח ליכא נביא כלל וכו', וכן נהגו ע"כ:

ש"ץ היורד לפני התיבה. שמתפלל ברכה אחת מעין שבע והיא מגן אבות בדברו וכו' אינו צריך להזכיר של י"ט לומר בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים