ר"ן (מיוחס לו) שבת לד

בשעת ההדלקה ששמע מפי המברך כשרואה צריך לברך שהרי לא יצא ידי ברכה:

רב נחמן בר יצחק אמר משאל אביך. פי' משום דהויא מילתא באפי נפשה ולא הויא כשאר מילי דסייע לדאורייתא סבר רב נחמן דלא שייך לא תסור אלא משאל אביך ויגדך:

ומפרישין אותו ערום בין השמשות. כלומר אדם שהוא ערום ואין לו שהות ללבוש לפי שהוא בין השמשות יכול להפריש ולברך על ההפרשה, והיינו דאקשי' ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה וה"נ בדמאי שהוא חיובא דרבנן להפריש ובעי ברכה היכי מברך והא בעינא והי' מחניך קדוש דאפילו בהזכרת השם לא יראה בך ערות דבר. ופריק אביי ודאי דדבריהם כגון נר חנוכה בעי ברכה ספק דדבריהם כגון דמאי שאלו הי' אפשר לעמוד עליו נמצא הוא פטור בדברים אלו פטור הוא בעשייתן מלברך והיינו דנקט ערום בין השמשות לומר דכיון שאינו צריך לברך על ההפרשה יכול להפריש ערום כנ"ל:

אפי' מרוח אחת נמי ליבעי. כתב ה"ר יהונתן ז"ל דבשתי רוחות דקאמרי' דחייב להדליק שתי נרות מ"מ לא צריך לברוכי אלא אפתח אחד:

[ע"ב] תבוא מארה לפלו' שלא הניח פאה וכו' וא"ת ומנא ידעי דלימרו הכין דלמא כבר הניחה ונטלוה עניים, רש"י ז"ל נשמר מזה ופי' שהעוברין ורואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר:

אטו כולהו לאו משום לא תכלה נינהו. פי' הני דאמרי מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני החשד מי לא מפרשי טעמא דקרא דאמר רחמנא לא תכלה דמשמע בשעת כלוי ולא בתחלת קצירו וכיון שכן אמאי קתני ומשום לא תכלה. אמר רבא מפני הרמאין, כלומר עוד יש טעם אחר בלא תכלה דאמר רחמנא שאין באלו שאמרנו כדי שיעברו הרמאין בלאו דלא תכלה לפי שיאמרו כבר הנחנוה עולה לכמה בני אדם. פירש"י ז"ל למהדרין העושה נר לכל א' וא'. וי"מ עולה לשני אכסנאים שאינן נשואין שצריכין הן להשתתף או להדליק בפ"ע בלא להוסיף נר עליהם:

לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה. ואפי' לאחד אינו עולה, ודוקא בקערה לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה אבל נר שיש לה שתי פיות או שלש או כמה שיכול לתת פתילה בכל פה ופה אע"פ שאין לו כיסוי עולה לכמה בני אדם וכן כתב ה"ר יהונתן ז"ל:

נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו כתב הרא"ה ז"ל דהה"נ דקדים וליכא למיחש לקבלה דידי' דלא שייך אלא באומר זמן כדאי' בעירובין דהוא מלתא דמשחשיכה מן הדין ומלתא דקדושת היום מה שאין כן בזה שהוא עושה מלאכה, וגבי תקיעות אמרי' שלישית להדליק את הנר ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור אלמא דבתר הכי שרי עכ"ל, ומכאן קשה לבעל הלכות גדולות ז"ל שכתב דהיכא דבעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבת דאי מדליק דשבת ברישא איתסר לי' דחנוכה משום דקבלה לשבת עלי'. ועוד קשיא שאם אתה אומר הדלקת הנר עושה קבלה מכי אדליק נר ראשון קבלה ואסור לו להדליק נר שני ונמצא שאסור להדליק שתי נרות בערב שבת, ואי אפשר לדחות משום דכולהו נרות דשבת הויא מצוה חדא וכנר אחת דמיא דלא היא דמצות נר שבת היינו אותה שמדליק לסעודת שבת וכיון שכן מכי אדליק אותו נר שהיא לסעודת שבת אסור להדליק נר אחר והא לא אפשר אלא ודאי הדלקת הנר אינה עושה קבלה:

נר חנוכה וקדוש היום פי' ה"ר יהונתן ז"ל כגון אדם עני שאם יקנה שמן לנר חנוכה לא יהי' לו לא יין ולא פת שיוכל לקדש עליהן שאם הי' לו אחד מהן יכול לקדש על היין או על הפת כדאמרי' בפסחים. והמקדש על הפת מברך המוציא תחלה ואח"כ מקדש דהא ברכת הלחם תדירא כמו ברכת היין ע"כ:

דדחיל מרבנן הוא גופי' הוי צורבא מרבנן. פי' לפי שהיראה גדולה מן הכבוד שהכבוד אינו אלא בפניו והיראה בין בפניו בין שלא בפניו לפיכך שכרו מרובה שיהא הוא עצמו תלמיד חכם:

גזירה י"ט אטו שבת. ולאו גזירה לגזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא, ואע"ג דאיכא מילי טובא דאסירי בשבת ולא בי"ט ולא גזרי' י"ט אטו שבת אפשר דלגבי הא כחדא מלתא חשבינן לה:

רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישי'. פי' מהאי טעמא דמצוה עליו לבערו אלא הכא בי"ט שחל להיות ערב שבת עסקי' לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט אבל בשבת דעלמא שלא חל יו"ט ערב שבת מותר דכיון שהוא התחיל להדליק בחול ואזלי' בתר התחלת הדלקתו וההיא בחול הויא והוי לי' כאיברים ששלטה בהן האור מחול שעושה להן מערכה בשבת כנ"ל. ולא גזרי' רוב שבתות אטו שבת שיש לפניו יו"ט אבל בכל ערבי י"ט גזרי' דאי שרית לי' לאדלוקי בערב י"ט לצורך י"ט אתי להוסיף עליו שמן עוד וקא עבר משום שאין שורפין קדשים בי"ט מה שאין כן לגזור בכל שבתות השנה דהא מיבדיל בדיל מנר משום שבת ולא נגע בי' כלל. ורבא דלא ס"ל טעמי' דרב חסדא משום דס"ל דטעמא דאין שורפין קדשים בי"ט היינו בקדשים גמורים שאסורין בהנאה בשעת בעורן אבל בתרומה כיון דמותרת בהנאה בשעת ביעורה אשתכח דצורך הדיוט הוא ומותר