ר"ן (מיוחס לו) שבת לג

ז"ל פי' דמתני' דתמיד פליג אתנא דבמתני' דתמיד משמע דליכא הפסקה כלל בין הטבת חמש לשתים והא דאמרי' התם בתמיד מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין דוקא בדאיכא דולקין הא לאו הכי מדליק נר מערבי ממזבח העולה כדאיתא התם ומדליק מזרחי ממנו:

וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים פירש"י ז"ל ממנה הי' מדליק האחרים ובה הי' מסיים ההטבה שכל הנרות הי' מטיבן בבוקר חוץ מנר מערבי שהי' מוצאו דולק בבקר כל ימי שמעון הצדיק ומניחו דולק כמות שהוא ואינו מטיבו עד הערב שממנו מדליק האחרים. וכיצד הי' עושה הי' נוטל הפתילה הישנה מנר מערבי ואוחזה בידו בעוד שהי' דולקת ומטיבה ונותן בה פתילה חדשה ומדליקה מן הישנה שבידו והקשו עלי' אם הוא יכול ליטול הפתילה הישנה בידו ולהדליק ממנה המערבי מאי קא פריך והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא למשקל מיניהו וכו' ולומר דכיון שלא הי' יכול לנתק נר מערבי ולהוליכו להדליק ממנו האחרים על כרחך הא דקתני ממנה הי' מדליק לא סגיא דלא למשקל בקינסא ואדלוקי בקינסא מנר מערבי ובההיא קינסא מדליק את השאר ומאי קושיא דהא יכול להדליק את כולן מפתילה הישנה שבידו כמו שמדליק המערבי עצמו ואין כאן לא בזויי מצוה ולא אכחושי מצוה לפי שכבר נעשית מצותה. וי"ל דעל כרחו יש לו להדליק האחרים מן המערבי עצמו לקיים קרא דכתיב להעלות נר תמיד דמשמע מלישנא דלהעלות נר דבעי' שיהא שם במנורה עצמה נר קבוע להדליק ממנו האחרים והיינו כשדולק בקינסא מן המערבי ומדליק האחרים מן הקינסא, ופריק רב פפא בפתילות ארוכות שמדליק האחרים מנר מערבי ע"י פתילות ארוכות שיוצאות חוץ לנרותיהם עד שמגיעות זו לזו ומדליק מן המערבי את הסמוכה לה והשאר זו מזו, וריב"א ז"ל פי' ממנה הי' מתחיל ההדלקה ובה הי' מסיים ג"כ ההדלקה שבערב כשהי' מטיב המערבי הי' מדליק תחלה האחרים מן המערבי שהי' דולק עדיין ואח"כ מדשן המערבי ומטיבו ומדליקו מן האחרים, ולפי' זה הא דאמרינן עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל אין העדות לפי שבה הי' מסיים שאין בזה נס כלל אלא עדותה הי' בשממנו מדליק שהי' המערבי דולק כל היום שממנו הוא מדליק האחרים בערב, והוי יודע שאף משמת שמעון הצדיק שפסק הנס והי' נר מערבי כבה הי' מדליקו ממזבח העולה כדתנן בתמיד פ' החלו עולין נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, והילכך לעולם נר מערבי דולק להדליק ממנו האחרים כמו בין הערבים שהי' עושה בשעת הנס דמדאוריתא הוא שיהא נר אחד דולק תדיר בלא הפסק. ובסיפרי דריש לי' מדכתיב להעלות נר תמיד וזה נר מערבי מדכתיב לפני ד':

ת"ש דאמר רבא הי' תפוש נר חנוכה. פי' הי' תפוש מי שהדליקה נר חנוכה ואפי' מבחוץ לבית סמוך לפתח לא עשה ולא כלום וקס"ד השתא משום דבעי' הנחה דכל היכא דלא אית הנחה לא מיפרסם ניסא:

הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, פי' אע"פ שהוציאה לחוץ והניחה בטפח הסמוך לפתח לא עשה ולא כלום וקס"ד השתא משום דכיון שההדלקה היא המצוה צריך שתעשה במקום חיובה והיא בחוץ, ודחי' לעולם הנחה עושה מצוה אבל מ"מ בעי' שתהא ההדלקה מוכחת שתהא נר זה לשם מצוה וכשהוא מדליקה בפנים לא מוכחא מילתא אלא כשהוא מדליקה בחוץ, ומסתברא נמי דהנחה ראשונה של נר זה בעי' למצוה:

[דף כ"ג ע"א] עששית שהית' דולקת והולכת כל היום כולו. פירש"י ז"ל שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה ומדליקה ג"כ למצות שבת. ה"ג וכן גריס הרא"ה ז"ל ואי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביהה ומדליקה וחוזר ומניחה מיבעי לי'. וא"ת למה מכבה כיון שהנחה עושה מצוה, פי' ז"ל משום דבעי' הדלקה מוכחת שיהא נר זה לשם מצוה, וכיון שהיתה דולקת מאתמול לא מוכחא מילתא והיינו דבעי' הדלקה בתר הגבהה וגם הנחה ראשונה של נר זה למצוה:

ועוד מדמברכינן אשר קדשנו וכו' להדליק נר של חנוכה. ולא קא מברכי' להדליק ולהניח או להניח לבדו:

שאף הן היו באותו הנס. פי' אף הן היו בסכנה וכן הוא בירושלמי וכן פי' הרא"ה ז"ל ולא כמו אחרים שפירשו שעל ידן בא הנס:

ולענין פסק הל כתב הרא"ה ז"ל דכיון דהדלקה עושה מצו' מדליקין מנר לנר ואפי' בקינס' מההיא דמקדש דהא דמוקי לה רב פפא בפתילות אחרות פשיטא מילתא דדחי' בעלמא היא ולא אוקמתא דעיקר ועדיפא לן טעמא דהדלקה עושה מצוה ולמשרי ואפי' בקינסא ואי הנחה עושה מצוה אפי' משרגא לשרגא לא משום דהתם בגופה דהדלקה ליכא מצוה כל עיקר וחולין גרידי נינהו ע"כ. ואין כן דעת הרשב"א ז"ל אלא דבקינסא אסור*:

הגה"ה א"ה עיין בהר"ן על הרי"ף שמביא שס ב' דעות אי שרי בקינסא, וסיים שם תלוי' בדקדוקי סוגי' בגמ' וכמ"ש בחידושי. ע"ש שמרא' מקום לחידושיו בכאן:

הרואה נר של חנוכה צריך לברך. כתב רש"י ז"ל מצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר בשם רבי יעקב ז"ל דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או למי שהוא בספינה ע"כ, ועוד כתב הרא"ה ז"ל שאם הי שם