ר"ן (מיוחס לו) שבת לב

אלא דניתי לה בתורת טעמא דכיון דאשכחן דלמעלה אסור שמעי' דבעינן בתוך עשרה דבהכי הוי רשותא דחשיב, וכן, פי' הרשב"א ז"ל:

[דף כ"ב ע"ב] פסולה כסוכה וכמבוי. פי' ואדינא מדמי' לה ולאו אטעמא דהא רבה גופי' מפרש התם משום דירת עראי ולא שייך הכא. כדי שתהא מזוזה בימין. דקיימא לן מזוזה בימין דכתיב על מזוזות ביתך יתירא דלא איצטריך דהא כתיב ובשעריך ולא אצטריך למעוטי בית של שותפין דהא קיימא לן בית של שותפין חייבת מדכתיב למען ירבו ימיכם שהוא לשון רבים אלא תיבה יתירא הוא למדרש ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעי' דימינא עקר ברישא והלכך מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל ויבא בעל הבית בטלית מצוייצת ביניהן:

אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה, פי' חדא דאית בה תרתי נקט אסור להשתמש לאורה ואפי' הרצאת מעות דתשמיש עראי הוא:

שלא יהו המצות בזויות עליו וכו', וכי היכי דאשכחן התם דבשעת מצותו צריך לנהוג בו כבוד אע"ג דבתר הכי לא הכי נמי בהא דמותר לאחר שנעשית המצוה:

אסור להסתפק מהם עד מוצאי וכו'. פי' דמגו דאתקצאי לבן השמשות אתקצאי לכולהו יומא ואע"ג דהכא אתינן בה בטעמא דבזויי מצוה ולקמן בפ' כירה בטעמא דמוקצה, משום דלא חאיל בה מוקצה אלא מטעמא דבזויי מצוה דלא חאיל מוקצה אלא בטעמא ומיהו טעמא דבזויי מצוה איצטריך לטעמא דמוקצה למיסרינהו אפי' ביו"ט האחרון עד מוצאו, כן פי' המפרשים ז"ל:

כל מילי דמר. דהיינו רבה בר נחמני שהי' רבו של אביי הי' מנהגו לעשות כחומרי דרב וכקוליו במאי דפליג בהדי שמואל בר מהני תלת:

דקא מדליק משרגא לשרגא ולא בקינסא כלל מצוה ממצו' קא מדליק. פי' ובלא קינסא אפי' רב מודה דשרי ופלוגתייהו בקינסא דרב אסר ושמואל שרי דלא חייש לבזויי מצוה ומאן דאסר משום דקא מכחיש מצוה משרגא לשרגא נמי אסור לרב, ושמואל שרי דלא חייש לאכחושי מצוה ומיהו בקינסא אפי' שמואל מודה דאסור:

[ע"ב] אבל בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא. פירוש והנך דנרי זהב לקינסא דמו דאע"ג דלמצוה קא בעי להו אכתי דינרי חולין נינהו ולאו גופייהו מצוה. אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי וטעמא דרב דאסר משום בזויי מצוה ושמואל לא חייש לבזויי מצוה הא תהוי תיובתא דא"כ אמאי אסור לשקול דנרי זהב דהא לצורך מצוה קא בעי להו:

אמר רבא זו נר מערבי פירש"י ז"ל למאן דאמר התם במנחות פרק כל קרבנות הצבור [צ"ח:

] צפון ודרום היו מונחים סדר הקנים קרי נר מערבי נר אמצעי שהוא פונה למערב שאלו שאר נרות כולם פונים לצד אמצעי ולמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים קרי נר מערבי השני למזרח וכן עיקר, ולמאן דאמר מזרח ומערב מונחים תנן בתמיד מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח"כ מדשן את השאר. ופי' הרא"ה ז"ל דאע"ג דמשמע מהא דשתי נרות מזרחיים דולקין כל היום מ"מ המזרחי ממש לא הי' דולק למצותו אלא לעשות שני לו מערבי שאלו הי' יחידי נמצא עכשו הוא מזרחי ולפיכך מדליקין הראשון לעשות שני זה מערבי, והא דקאמר מניח את אלו במקומן לאו דוקא דודאי המזרחי הי' מדשן בבוקר עם השאר אלא משום נר מערבי נקטיה אלא שבנר מזרחי הי' מדשן ונותן שם פתילה חדשה ושמן כמדת היום משום דהוא צריך לדלוק כל היום לעשות שני לו מערבי מה שאין כן בשאר אבל מצאן שכבו אלו שתי נרות מזרחיים כגון משמרת שמעון הצדיק מדשנן ומדליקן ולערב מכבן מדשנן ומדליקן, וכן אתה אומר בנר מערבי עצמו שבכל ערב מדשנו ומדליקו מהם לאחר שהדליקן ממנו שאם אי אתה אומר כן נמצא מערבי כ"ז שהי' הנס קיים לא הודלק אלא פעם א' וזה אינו אלא בכל ערב וערב מצות הדלקה עליו. תדע לך שהי' מדשן המזרחי בבקר עם שאר נרות דהא תנן בתמיד פרק החלו עולין נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי וכו' וההוא בבקר קאמר דמדשן המזרחי כמו שהי' מדשן השאר וחוזר ומדליקו לעשות שני לו מערבי כמו שכתבנו וכל שכבו אלו שתי נרות בתוך זמנן מדשנן ומדליקן לאלתר כדאמרי' התם במנחות נר שכבה נתדשן שמן נתדשנה פתילה, אבל בתוספות פי' דמניח את אלו במקומן דוקא ולא הי' מדשן המזרחי ומיירי קודם עשיית דם התמיד משום דעשיית דם התמיד קודם להטבת שתי נרות כדמסדר אביי מערכה משמי' דגמ' כדאיתא ביומ' דהטבת חמש נרות קודם לדם התמיד וסיפא דמצאן שכבו מדשנן ומדליקן טעמא משום דאיידי דאצטריך ליה לאדלוקי נר מערבי שממנו מדליק האחרים בערב מדליק חבירו עמו ג"כ, א"נ כיון שהטיב את האחרים אינו בראוי שיניח זה בלא הטבה ובלא הדלקה וכיון שאי אפשר להיטיבו עד עשיית דם התמיד הי' מדליקו וההיא דפ' החלו עולין דמשמע דהי' מדשן נר מזרחי בבקר כשהי' מדשן השאר מיירי אחר דם התמיד ולפי' מדשן את המזרחי ומטיבו כמו האחרים ומניח את המערבי עד הערב אבל הרא"ה