ר"ן (מיוחס לו) שבת ל

זה דבכולהו איתנהו להני תלת דהיינו ריסוק ודיכה ושחיקה מהא מתניתא דאייתי רב הושעיא בזיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ור' אלעזר ור' שמעון מתירין ופרכי' לקמן פרק חבית ורב הושעיא גברא יתירא אתא לאשמועינן פי' דמאי אתא לאשמועינן מתניתא דהיינו מתניתין דחלות דבש שריסקן מערב שבת ולא אתא לאשמועינן אלא גברא יתירא דהיינו ר' שמעון דלא איירי בחלות דבש, ופרקי' רב הושעי' טובא אשמועינן דאי מהתם הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכלא והשתא אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא והשתא משקה לא, אלמא דלא שאני לן בין חלות דבש לזיתים וענבים אלא בהאי טעמא, ובזיתים וענבים הא איתמר בהדיא דאיתנהו לכולהו כדאמרי' והני נמי כמחוסרין דיכה דמו, ומינה דהה"נ לחלות דבש כדפרישנא ומ"מ בין למר בין למר מתני' בריסוק בלחוד שרי וכן הלכתא וכדאמרינן הורה ר' יוסי ב"ר חנינא כר' ישמעאל ומשום דאיתוקם כמתני', כן פי' הרא"ה ז"ל בשם הר"ז הלוי ז"ל:

עז לחלבה ורחל לגיזתה. פי' וה"ה רחל לחלבה אלא שדרך רחל לאהוב אותה בשעה שאינה מינקת כשעה שהיא מינקת מחמת הצמר שלה שהוא רך וראוי לעשות ממנו בגדים טובים ונאים משא"כ בעזים שהצמר שלהן קשה:

מתני' אין צולין בשר וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום וכו'. פי' והא מתני' אפי' ב"ה היא ואינו אסור משום מלאכה הנגמרת בשבת דהא קא שרו ב"ה לעיל היכא שהתחיל מבעוד יום אלא הוי טעמא הכא משום דכיון שצריך אותם לשבת אתי לחתויי בגחלים:

[דף כ' ע"א] גמרא וכמה א"ר אלעי אמר רב כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי. פי' דכיון דכ"כ הוא מבושל והוא בר אכיל' קצת לא קפיד עלי' ולא אתי לחתויי אתמר נמי א"ר אסי א"ר יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר ואין בו משום בשולי כותים, וכתב הרא"ה ז"ל דלפום האי לישנא משמע דלא שנא צלי ולא שנא קדרה צלי אמרו אבל קדרה אע"פ שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי אסור דהיינו בשיל ולא בשיל דאסרי' לעיל וכן דעת ה"ר יהונתן ז"ל, ועוד כתב ז"ל דהא דגרסי' כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה שאינו גרוף ואינו קטום דוקא בצלי שממהר להתבשל מאליו בלא חיתוי וראוי לאוכלו בלילה אבל בקדרה לא שרי לשהותו ע"ג כירה שאינו גרוף אלא חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צורכו מבעוד יום לפי שאינו מתבשל מהרה מפני הפסק הבל בינו ובין האש ואתי לחתויי:

איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור או האיך דגבי אור. ת"ש דתניא ר' אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקין בתנור, פי' ומכלל דחכמים דפליגי עלי' פנים דגבי אור קאמרי', ופי' רש"י ז"ל וגם רבי' יהונתן ז"ל דר' אליעזר להחמיר בא ורבנן להקל לפי שפנים העליון ממהר לקרום מפני האור העומד כנגדו אבל התחתון שהוא מדובק בתנור מתאחר מלבשל לפי שמצטננים דופני התנור מפני הבצק הדבוק בו, ואין כן דעת הרשב"א ז"ל אלא דר' אליעזר להקל הוא דאתא, ומ"מ קי"ל כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי, וקרימה זו כתבו בתוספות כל שאלו פורסן ואין חוטין נמשכין הימנה כי היינו דאמרי' בפסחים גבי לחמי תודה, וכתב ה"ר יהונתן ז"ל דאיצטריך תנא למיתני כולהו דאי לא תנא אלא בשר בצל וביצה הוה אמינא מאי כדי שיצולו לגמרי קאמרי' תנא פת וחררה לגלויי שלא צליי' גמורה אלא כמאכל בן דרוסאי ופת וחררה נמי צריכי לפי שאינן דומין דאי תנא פת הוה אמינא התם הוא דמחמיר ר' אליעזר בן יעקב משום שהפת רחוק מן האור אבל קדרה שמדובקת לגחלים בפני' העליונים סגי קמ"ל דלא סגי אלא עד דאיכא תחתון, ואי תנא חררה הוה אמינא בחררה הוא דקא מיקל ת"ק אבל בפת ליבעי גם פנים התחתונים קמ"ל דלא בעי:

עץ יחידי רב אמר ברוב עוביו. פי' שיכנס האור ברוב עוביו מתוכו, ושמואל אמר ברוב היקפו, פי' רוב היקפו מבחוץ אע"פ שאין רובו מתוכו נשרף:

סליק פרק יציאות השבת בס"ד