ר"ן (מיוחס לו) שבת כט

והא אמרת רישא אין משלחין. פירש"י ז"ל והא אמרת ברישא דהאי ברייתא אין משלחן כלל אלא א"כ קצץ דאלמא משמע דבקציצה תליא מילתא והיכא שלא קצץ לא שרי' בכדי שיגיע לבית הסמוך לחומה, ופרקי' לא קשיא הא דקביע דואר במתא דהיינו שלטון העיר ומצוי במקום שהוא הולך אפי' לא קצץ משלחין לב"ש כדי שיגיע לביתו של מי שנשתלח לו דהיינו הדואר ולב"ה לבית הסמוך לחומה של עיר אחרת שיוכל להניחו שם אבל לא קביע דואר במתא אין משלחין אלא א"כ קצץ, אבל הרא"ה ז"ל פי' דמאידך מתניתא קא מקשי דקתני סתמא אין משלחין כלל ולא מפלגי' כלל. ונראה לי דלפום האי פירושא מהאי מתניתא דקתני קציצה למתניתא דלעיל דלא קתני קציצה קא מקשה ולומ' דבע"ש אפי' קצץ אין משלחין כלל ופרקי' לא קשיא הא דקביע דואר במתא דרובייהו דאגרות לדידיה קא משדרי שרי כפלוגתא דב"ש וב"ה וכי לא קביע אסור דדילמא ליתי' התם ואזיל בתרי' והשתא ודאי ביומא דשבתא אסור, ולא נהירא לי' שהרי מעשים בכל יום שאנו משלחין אגרות בקציצה ערב שבת אפי' ספק אם ימצא שם מי שנשתלחו לו. ופי' רש"י ז"ל עיקר והאי מתניתא פירושא דמתניתא דלעיל:

ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת הפי' הנכון בזה לקיים מנהג היתר שנהגו עכשיו ליכנס בה אפי' בשבת טעמא דמילתא דמיתסר משום דאיירי' בספינה שכולן ישראל אלא הספנין בלבד ומשום הכי אסור דהוה לי' כמתנה לעשות מלאכתו בשבת ע"י כותי ודוקא שלשה ימים דחשיב קמי שבתא אבל מקמי הכי לא ודוקא כי הוי כולהו ישראל או רובן אבל איכא רוב כותים מותר דאדעתא דידהו עבדא, ובד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר אפי' איכא רוב ישראל, כן אבל הרי"ף ז"ל פי' דטעמא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים הוי משום עונג שבת דמי שהכניס עצמו בסכנה כזו אין דעתו מיושבת עליו בפחות מג' ימים ולא יתענג בשבת, וזה הטעם לאין צרין על העיירות של כותים בפחות מג' ימים, וי"מ דטעמא דאין מפליגין שלא יביא עצמו לידי חילול שבת דקרוב הדבר שיחלה ויצטרך לחלל את השבת, וטעמא דאין צרין על העירות פחות מג' ימים מפני שהוא כמתנה לחלל את השבת:

ארשב"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן שלהן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת. פי' ואיצטריך למתני הא לאשמעי' דלא סגי בהקדמה חצי יום ערב שבת או היום כולו אלא צריך ג' ימים קודם השבת בכלי לבן ובשאר כלים צבועים כפי מה שצריך לו אבל ב"ה מתירין אפי' כתב הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל, בהני כלים עם השמש ולאו דסברי להו כב"ש אלא דמחמרי כותייהו:

ושוין אלו ואלו שטוענין וכו'. פי' אפי ב"ש דאית [. להו שביתת כלים מודו בהא. ובגמ' פריך מאי שנא דמודו בהני ופריק משום דליכא בהו מלאכה גמורה וליכא בהא משום שביתת כלים. וא"ת ומאי שנא דמוקי ב"ה בצמר ליורה בעקורה וטוחה גזרה שמא יחתה והכא לא גזרי' שמא יסחוט. וי"ל דהכא אפי' סחיט להו ליכא איסורא דאורייתא כיון שריסקן:

גמרא מאן תנא דאית לי' דכל מאן דאתי ממילא שפיר דמי, פי' הרא"ה ז"ל ואפי' לסחוט בידים דאלו הוה אסור בידים אע"ג דהשתא אתו ממילא מערב שבת אסור לו לטעון כדאשכחן נמי באידך אליבא דב"ש דאסרי בנר וקדרה מערב שבת אע"ג דמתעביד בתר הכי ממילא בשבת ומשקין גופייהו הוי מתסר גזירה שמא יסחוט כדאמרי' גבי משקין שזבו והיינו טעמייהו דב"ה דלא גזרי' שמא יסחוט כדגזרי גבי יורה שמא יחתה וכמו שכתבנו למעלה. ולהאי פירושא הא דאוקימנא מתני' כר' ישמעאל דאמר השום והבוסר שריסקן מבעוד יום יגמור משתחשך אפי' לגמור בידים בשבת הוא דקא שרי, וכן פי' הרא"ה ז"ל אלא שאין כן דעת רש"י ז"ל וגם הרשב"א ז"ל:

(ע"ב) התם הוא דמעיקרא אוכלא והשתא אוכלא, פי' והוה לי כאוכלא דאיפרת:

אמר לך לאו מי אתמר עלה א"ר יוחנן וכו' במחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי במחוסרין שחיקה והני נמי כמחוסרין דיכה דמו, פי' שלש מלאכות הן בכולן בין בשום ובוסר ומלילות בין בזיתים וענבים בין בחלות דבש והם ריסוק דיכה ושחיקה. ופריש ר' יוחנן דכי איפליגו ר' ישמעאל ור"ע לא בריסוק בלחוד דלא שרי בהא בלחוד ר' ישמעאל כיון שעדיין צריכין דיכה וטעינתן גורמת הכל ונמצא הכל עשוי בשבת. והא דנקטי ר' ישמעאל ור"ע לישנא דריסוק לאו דוקא אלא דיכה קאמרי ולא חש להו משום דסתמא שום ובוסר ומלילות לא חזו בריסוק בלחוד בלא דיכה לסחטן בידים, והא (הוא) דקשתיק לר' יוחנן לפרושי הכין משום דנקטי שום ובוסר ומלילות דלא חזו בריסוק והלכך קאמר ר' יוחנן דלאו דוקא ריסוק, אבל הא דתנן חלות דבש שריסקן ריסוק דוקא קאמר משום דחלות דבש בריסוק בלחוד איפשר לסחטן וחזו לסחיטה דאי לא לא הוי לי' למיתני האי לישנא ואפי' הכי קא שרי ר' אלעזר ואתיא כמתני' דמתני' נמי כמחוסרי דיכה דמי כלומר שאין לזיתים וענבים דמתני' מבעוד יום אלא ריסוק ועדיין צריכין דיכה לפי שקורת בית הבד או עיגולי הגת אינו עושה בהם דיכה אלא ריסוק, וא"ת ואמאי קאמר דמתני' כמחוסרין דיכה