ר"ן (מיוחס לו) שבת כז

הכרי והיכא דעבדי הכי לא אכלי טבלים למה להו לאפרושי תרומה ומדחזינן דמפרישי ליכא למיחש שמא יזרעו תרומה דעדיפא מינה מצו עבדי לפוטרה כשמואל:

אי הכי לר' מאיר תשסרי הויין אוכלין וכלים כחדא חשיב להו. ה"ג רש"י ז"ל ופי' להו ז"ל כן ט' דאלו פוסלין את התרומה וב' דאין קורין ואין פולין הרי י"א פשו להו שבעה והם צנור ומרדע ובנות כותים ובוצר לגת וגידולי תרומה ונותן כיסו הרי י"ז ופתן ושמנן ויינן ובנותיהן חשיב לכולהו כחד כיון דמשום חד טעמא הוא דהיינו משום ע"ג, ולר' יוסי שפוחת הא דצנור מוסיף הא דתינוק כותי שמטמא בזיבה ור' מאיר דאיבעי למימני הא דתינוק כותי בהדי י"ח דבר קא חשיב אוכלין וכלים שנטמאו במשקין חד וליכא אלא שמונה שפוסלין את התרומה. וכן פרישנא במתני' אין קורין ואין פולין בכלל י"ח דבר הן, והרב ז"ל אזיל לטעמי' דמפרש הא דאמרי' י"ח דבר גזרו ובי"ח נחלקו דדבר אחד הן דאותן י"ח דברים שגזרו עליהם במחלוקת היו אלא שנמנו ונמצאו ב"ש רבים ומשום כך חזרו ב"ה מדבריהם. והרא"ה ז"ל גריס אוכלין ומשקין כחדא חשיב להו. ופי' להו ז"ל כן אוכל ראשון ואוכל שני אחד, ושותה משקין טמאין ב', ובא ראשו ורובו במים שאובין ג', וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין ד', והספר ה', והידים ו', והאוכלין ז', והכלים שנטמאו במשקין ח', ומניח כלים תחת הצנור ט', ובנות כותים י', ומרדע י"א, ובוצר לגת י"ב וגידולי תרומה י"ג, ומי שהחשיך לו בדרך י"ד, ופתן ט"ו, ויינן ט"ז, ושמנן י"ז, ובנותיהן י"ח, ולר' יוסי דפליג בההיא דצנור בציר להו ולא הוו אלא שבסרי ומונה להשלימן לי"ח הא דאמר רב בר יצחק גזרו על תינוק כותי שיטמא בזיבה, אבל דר' עקיבא דלעיל לא קשיא לר' טרפון דבתר דשמעה קבלה דהכי אורחי' בהדי ר' עקיבא, ור' מאיר דמני הא דתינוק כותי בהדייהו קא חשיב אכלין טמאין ושותה משקין טמאין בחד דהכי אמרי' לעיל היינו הך וסבירא לי' דכולה חדא גזירה היא ולא איכפת לי' הא שכיחא דאמרי' לעיל, ויש מונין הא דאוכל ראשון ואוכל שני בתרתי, ופתן ושמנן בחד, ומ"מ לתרתי פירושא לא קא חשיב הא דאין קורין ואין פולין בי"ח דברים שגזרו ויהבי טעמא משום דהא דאין קורין ואין פולין היו במחלוקת תחלה אע"פ שהושוו אחר כן וחזרו בהן, ולא נהירא דהא חזינן דקא חשיב הא דצנור והא דבוצר לגת שהי' בהם מחלוקת בתחלה ואחר שחזרו בהן קא חשיב להו, והנכון פי' רש"י ז"ל:

מתני' ב"ש אומרים אין שורין דיו וכו'. פי' ששורין העפצים במים או סמנין כדי לצבוע באותן המים, וטעמא דב"ש כדי שלא תגמר המלאכה בשבת ע"י כליו דאית להו לב"ש שביתת כלים כדאי' בגמרא:

[דף י"ח ע"א] גמ' מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתו פי' ובין ב"ש ובין ב"ה אית להו דבשריית מים זהו עשייתו אע"ג דלא עביד להו גיבול דהיינו שיערב הכל בכף אחת והילכך אם נתן בו מים מבעוד יום ונשרה כדי שיעור שרייתו אפי' לב"ש שרי ואי גביל אינש יתי' בשבת לא מיחייב חטאת משום דלא קא עביד מידי דכבר הי' עשוי, וא"נ אם בתחלה שרה מים לדיו בשבת חייב חטאת אע"פ שלא גבל משום דשריית דיו היינו חיובו לגמרי בלא גיבול ובלא מלתא אחריתי מדאסרי לי' ב"ש עם חשיכה דאי לא הוי חיובו עד שיגבל אמאי קא אסרי ב"ש הא לא קא עבדי מידי הכלים דלא תגמר המלאכה עד שיגבל, ומה דנקט מאן תנא נתינת מים לדיו וכו' ואע"ג דמתני' קתני לה בלשון שריי' משום דכיון דבשריי' חייב אשתכח דבנתינת מים חייב דליכא מעשה אחר דידי', ולא דמיא לאין מוכרין ומשאילין ומלוין ונותנין דאסרי אע"ג דלא שייך חיובא דאורייתא דהתם טעמא אחרינא איכא משום [ מראית העין:

] והשתא דאמר רב הושעיא וכו' הא מני ב"ש היא ולב"ש לא שנא בין עביד מעשה ללא עביד מעשה, פי' דלדידהו כולהו אסירי משום דהא אסרי באונין דמתני' ולב"ה בין עביד מעשה בין לא עביד מעשה שרי, ולדידהו מותר לתת חטים לתוך רחיים של מים למאן דלא חייש להשמעת קול:

[ע"ב] כגון דמנחי אארעא. פי' וכיון דליכא משום שביתת כלים ולא מתעבדא מלאכה בשבת בידים כלל אלא ממילא שרי. הא כל היכא דמתעבדא מלאכה בידים בשבת ואפי' ע"י כותי אסרי ב"ש כגון כלים לכובס ועורות לעבדן כן פי' הרא"ה ז"ל:

דמפקר להו אפקורי. פי' שנפסדים כלים אלו במלאכתן ומפקירן ויוצאין מתורת כלים ולא מיקרו כלים:

ודילמא מגיס. פי' וחייב משום צובע ואפי' בעקורה שעל ידי הגסה הוא קולט את העין יפה:

האי קדרה חייתא אי בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור י"מ אם נתבשל כל צרכה שפיר דמי להניחה דתו לא בעיא חיתוי, בשיל ולא בשיל כלומר שלא נתבשלה כל צרכה אסור דשמא כוונתו לאכלה בלילה ואתי לחתויי, וכן נראה שפי' רש"י ז"ל, אלא שקשה לי דא"כ היכי קרי לה קדרה חייתא, אלא הנכון בשיל כמאכל בן דרוסאי בשיל ולא בשיל כמאכל בן דרוסאי: