עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ר"ן (מיוחס לו) שבת

ר"ן (מיוחס לו) שבת כה

Ran (attributed to him) Shabbat 25 · ר"ן (מיוחס לו) שבת · free full Hebrew text

Open in the reader →

המעמיד ודינייהו ככלי מתכות שחוזרין לטומאתן ישנה לא משוי להו לגמרי אחר המעמיד אלא אין דינו ככלי חרס לגמרי ולא ככלי מתכות, תדע דהא כלי חרס שניקב וסתמו לא מקבל טומאה מכאן ולהבא כדתניא בתוספתא דכלים חרס שפירש מן החבית ומן הקדירה אם מקבל כשיעור טמא כלומר כשיעור השנוי שם במס' כלים, ואם לאו טהור, ניקב וסתמו בזפת טהור שכלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם נראה לי פי' ואפי' הטיפו באבר אינו מקבל טומאה מכאן ולהבא מה שאין כן בכלי זכוכית, וזפת דנקט אורחא דמלתא נקט דאם איתא דמקבל טומאה מכאן ולהבא כי סתים לי' באבר היכי קתני שאם טיהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם דהא איכא טומאה, ולא ככלי מתכות דהא דינייהו ככלי חרס לגמרי אי לאו שהטיפו באבר, והא דאמרי' התם בפ"ב דכלים ומייתי לה הכא כלי עור כלי עצם כלי זכוכית נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן דמשמע אע"ג דלית בה אבר מטמא מכאן ולהבא, התם מיירי בשהחזירן לכבשן והתיכן ופנים חדשות באו כאן אבל אם ניקב דינו ככלי חרס והיינו דמטהרי רבנן דלית להו הכל הולך אחר המעמיד:

אלא מעתה לא ליטמו מגבן. פי' כיון דשוינהו רבנן ככלי חרס לא ליטמו מגבן דהא כלי חרס דעלמא נמי אין מיטמאין מגבן דתנן כלי נתר וכלי חרס טומאתן שוה מיטמאין ומטמאין באוירן ומיטמאין מאחוריהן ואין מיטמאין מגביהן וכו' ובכולהו גרסי' מיטמאין בר מחדא דהיינו ומטמאין באוירן וכן גריס רש"י ז"ל ופי' ז"ל שמקבלין טומאה מן האויר אם נתלית הטומאה באויר וגם מטמאין מן האויר אם תלה אוכלין באויר ואע"פ שלא נגעו בכלי וכן מקבלין טומאה מאחוריהן אם נכנסה טומאה במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכלי עץ ואין מקבלין טומאה מגבן כמו שכתב ז"ל. אבל הר"ז הלוי ז"ל גורס מיטמאין ומטמאין מאוירן ומטמאין מאחוריהן ואין מטמאין מגביהן ושבירתן מטהרתן ופי' ז"ל דליכא חילוק בין אחוריהן לגביהן דהכל אחד ומקבלין טומאה מאוירן וגם מטמאין אחרים מאוירן וזה פשוט בכל מקום, ומטמאין מאחוריהן כלומר לאחרים הנוגעין בהן והיינו מגביהן דליכא חילוק בין גביהן לאחוריהן אלא דנקט לישנא דאחוריהן לרבויי טומאה לאחוריים אפי' היכא דלא מקרי גבן כגון אוגנו ואזנו דאי קתני ומטמאין מגבן הוה אמינא דאין אוגנו ואזנו מטמאין לאחרים הנוגעין בהן דאין אוגנו ואזנו בכלל גבן אבל השתא דקתני מאחוריהן הוו בכלל או גנו ואזנו, א"נ דמשום הכי קתני אחוריהן משום דכלי שנטמא תוכו ואוגנו בצדו באוכלין שייך למימר לשון אחוריים כלומר גבו אחור לטומאה שבפנים אבל כשבא לקבל טומאה לכתחילה שייך למימ' לשון דג' תדע שאם נטמא הכלי מאוירו נטמא כולו ואפי' אחוריו דהיינו גבו לטמא אחרים דאמרי' במס' ברכות שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים, ועוד תניא בספרי מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שהוא מטמא אחרים מאחוריהם ואינו מיטמא מאחוריו, פי' אלא מתוכו. וא"ת והא כתיב כל אשר בתוכו יטמא דמשמע תוכו הוא דהוא טמא אבל גבו לא ואינו מטמא וי"ל דלאו למעוטי גבו הוא דאתא אלא לרבויי טומאה לתוכו לטמא אחרים אע"פ שלא נגעה הטומאה אלא באויר דתוכו דהתורה העידה על כלי חרס ואפי' מלא חרדל:

[דף ט"ז ע"א] ואין מיטמאין מגביהן. פי' שאם נגע שרץ מגביהן אין מקבלין טומאה ותוכן טהור והכי איתא בבכורות פרק על אלו מומין כלי חרס שנטמא תוכו נטמא כולו נטמא גבו לא נטמא כולו:

עבדו בהו רבנן היכירא וכו'. פי' חילקו חכמי' בטומאת כלי זכוכית מטומאת כלי מתכות שהיא דאורייתא ואמרו שלא יהו פשוטי כלי זכוכית מקבלין טומאה וכו' וא"ת והא בלאו הכי מינכרא מילתא דהא אין כלי זכוכית חוזרין לטומאתן ישנה, וי"ל דמשום טומאה ישנה לא מינכרא מלתא דטומאתן דרבנן דאיכא למימר דכי היכי דטומאת כלי מתכות דאורייתא הכי נמי כלי זכוכות אלא כיון דטומאה ישנה דרבנן בהא גזרו ובהא לא גזרו:

[ע"ב] הואיל ונראה תוכו כברו. פי' שנראה תוכו מבחוץ דרך דפנותיו, והילכך לא חשיב גב אלא תוך וגבו יש לו דין תוכו, והשתא דאתינן להכי ליכא למיפרך לרב אשי אלא מעתה דשוינהו רבנן ככלי חרס ליצלו בצמיד פתיל אלמה תנן אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים וכלי אבנים וכלי חרס ואלו כלי זכוכית לא קתני אלא הואיל ואין לו דין גב לא מצי לאיתצולי בצמיד פתיל, ונראה לי דה"ה דמעיקרא כי הוה ס"ד דיש לו דין גב ואפי' הכי שוינהו רבנן ככלי חרס דמצי לאקשויי אלא מעתה ליצלו בצמיד פתיל כי היכי דאקשי' אלא מעתה לא תהא להן טהרה במקוה וכן נמי בסמוך לא ליטמו מגבן אלא דעדיפא מינה אקשי לי', אלא דאכתי איכא למפרך לרב אשי אי ככלי חרס דמו ליטמו מאוירן אלמה תנן כלי נתר וכלי חרס וכו' הא כלי זכוכית לא. וי"ל דעבדו רבנן היכירא כי היכי דלא לימרו דטומאתן דאורייתא ולשרוף עלייהו תרומה וקדשים, וא"ת עוד ומאי היכירא איכא בהכי דאכתי איכא למימר דטומאתן דאורייתא והא דלא מיטמו מאוירן משום דדמו לכלי מתכות שאינן מיטמאין מאוירן, וי"ל דאי משום הא לא קשיא דכיון דפשוטיהן טהורין ליכא למימר דדמו לכלי מתכות:

מעשה בשלציון המלכה וכו'. הניחא למאן דאמר