ר"ן (מיוחס לו) שבת כד

וביצה וחומש ביצה מדבריים טול מן הז' לוגין ו' לוגין והו' לוגין נכנסים בחמש נשארו לוג וביצה וחומש ביצה והלוג שהוא ו' ביצים נכנסים בחמשה ביצים, והביצה וחומש ביצה נכנסים בביצה ונמצא שיש לנו ה' לוגין וששה ביצים שהוא לוג הרי קב ומחצה:

משהגדילו המדות וכו' פי' כשבאו לצפורי הוסיפו על המדות שתות יותר מן הירושלמיות והיו ששה לוגין ירושלמיים נכנסים בחמשה דצפורי והיינו דקאמר חמשת רביעים קמח חייבין בחלה כלומר חמשה רבעי קב דהיינו ה' לוגין שהקב ד' לוגין ורובע הקב הוא לוג נמצא שה' רבעי קב הוו ה' לוגין:

ר' יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד חייבין. פי' משום דס"ל לר' יוסי דביצי מדבר היו גדולים משלנו אחד מעשרים והילכך לב' ביצים יש לנו להוסיף אחד ובעומר מדברי היו מ"ג ביצים וחומש ביצה, א"כ לר' יוסי צריך להוסיף על אלו ביצים ירושלמיים או צפוריים שנים ויותר מעט לפי שהיו גדולים אחד מעשרים והיינו דקאמר חמשה ועוד כלו' חמשה לוגין ועוד:

מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה. פירש"י ז"ל שנים עשר לוגין פוסלין אם נפלו לתוכן קודם שנשלם השיעור ואפי' המשיך אחריהם אלף סאה:

שחייב אדם כו'. כלומר הין, והין אינו לשון משנה אלא לשון תורה וכן פי' הרא"ה ז"ל, והין הוא שלשת קבין והוה לי' למימר הכין ולאו הין דלשון תורה, דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד, וי"מ דנקט הין לפי שהיא מדה גדולה האמורה בתורה בלח:

שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן. הילל ואידך אומר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת, וה"פ כל הנשים דין שעתן אם נגעה בטהרות ואח"כ ראתה טמא די לטמא הטהרות למפרע שעה אחת ותו לא, הילל אומר מפקידה לפקידה, אם בדקה באחד בשבת וראתה טהור ואח"כ בדקה ביום רביעי וראתה טמא כל טהרות שנגעה ביני ביני ואפי' אותן שנגעה באחד בשבת טמאות שאני אומר עם סילוק ידיה ראתה והעמידוהו כותלי בית הרחם, ואפי' לימים הרבה כלומר אפי' בדקה היום ומצאה טהור ולימים מרובים בדקה ומצאה טמא כל, טהרות שנגעה מבדיקה ראשונה לבדיקה אחרונה טמאות, שאני אומר עם סילוק ידי' ראתה, וחכמים אומרים לא כדברי שמאי דמיקל טפי ולא כדברי הלל דמחמיר טפי אלא שני זמנים הוזכרו בה דהיינו מעת לעת ומפקידה לפקידה ולהלוך אחר הקל שבהן אם מפקידה לפקידה יותר על מעת לעת הלך אחר מעת לעת ואם מעת לעת יותר על מפקידה לפקידה הלך אחר הפקידה הא כיצד הרי שבדק' בא' בשבת וראתה טהור ואח"כ ביום ו' בבקר בדקה ומצא' טמא אין הטהרות טמאות למפרע אלא אותן שנגעה מיום חמישי בבקר דהיינו מעת לעת ותו לא, והיינו דקאמרי' מעת לעת ממעט זמן על יד כלומר אחרי מפקידה לפקידה, וכן נמי מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כיצד הרי שבדקה ביום ששי בבקר ומצאה טהור ולערב בדקה ומצאה טמא אין לטמא הטהרות שנגעו מאמש בערב דהיינו מעת לעת אלא די לטמא הטהרות משעה שבדקה ומצאה טהור דהיינו ביום ששי בבקר ותו לא דאזלי' בתר פקידה דהוא קל יתר מעת לעת והיינו דקאמרי מפקידה לפקידה ממעטת זמן אחרי מעת לעת:

והא איכא הילל אומר לסמוך. פי' דאמרי' התם במס' חגיגה דהלל אומר מותר לעשות סמיכה על ראשי קרבנות ביו"ט, שמאי אומר שלא לסמוך משום דהוה לי' כרוכב ע"ג בהמה:

שמונים שנה עד שלא נחרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ולא גרסי' ועל כלי זכוכי' דא"כ אדלעיל דאמרי' דיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזור ואנן לא קשיא לן מהא דשמוני' שנה אלא מטומאת ארץ העמים ובהא הוא דפרקי' אינהו גזור אגושא ולא פרקי' מידי בכלי זכוכית דאלמא משמע דמהא לא קשיא לן מידי אלא ודאי לא גרסי' הכא ועל כלי זכוכית, ובזה יש ליישב גרסת הספרים למעלה דגרסי' שפיר בהא דיוסי יועזר ועל כלי זכוכית ולא כמו רבים שהעבירו עלי' קולמוס וכמו שכתבו למעלה, כנ"ל:

[ע"ב] ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה. פירש"י ז"ל דאע"ג דאיכא תרי ספיקי דהו"א מדהני דבהמה הני נמי דבהמה ואת"ל דאדם נינהו אכתי איכא למימר שמא מטהור היו ולא מזב וכיון שכן מירגלי בהמה דנקט לרבותא נקטינהו, והנכון מה שפי' הרא"ה ז"ל דדוקא נקט מי רגלי בהמה דהשתא מינכרא מילתא דהני הוו דאדם כי איכא מי רגלי בהמה בהדייהו דאי לא הוו בהדייהו מי רגלי בהמה הוו תרי ספיקי ואזלינן לקולא דשמא דבהמה נינהו ואפי' תמצא לומר דאדם שמא מטהור היו אבל השתא דאיכא דבהמה חיישי' דאלו הם דאדם המחמר אחרי' והוא ה' זב:

הזפת והמור בכלי זכוכית. פירוש דאדם מקפיד עלייהו משום דדביקי טובא ולאפוקי שאר מילי דלא מקפיד עלייהו משום דלא דביקי בכלי זכוכית שהם חלקים ולא הוי חציצה:

מטמא משום ר' מאיר. פי' מטמא מכאן ולהלאה אבל אם נטמא קודם שנשבר לא חזר לטומאה ישנה דהא ס"ל דכלי זכוכית ככלי חרס דמו ומה כלי חרס אחר שנשבר שוב לא חזר לטומאתו אף כלי זכוכית כן ואע"ג דר' מאיר סבר הכל הולך אחר