ר"ן (מיוחס לו) שבת כב

הדיוט ולא כהן גדול דהוא אסור באלמנה אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון. פי' האוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה וכן האוכל אוכל שהוא שני לטומאה ובגמ' מפרש דכיון שהוא טמא מאוכל שני כ"ש מאוכל ראשון ומוקמי' לה כר' יהושע דאמר האוכל אוכל ראשון ושני נעשה האדם האוכל שני לטומא' וחידושייהו דנעשה שני האוכל אוכל שני דבדין הוא דליהוי שלישי כי היכי דאוכל אוכל ראשון הוי שני ולא הוי טעמא דאוכל שני משום דאמרינן בשחיטת חולין דמצינו שני ע"י משקין וכמו שפירש רש"י ז"ל ואי לא תני ראשון ה"א דאוכל אוכל ראשון שיהא ראשון כאוכל אוכל שני, וא"ת והא התם ביומא אמרי' דהאוכל אוכל טמא נפסל גופו מדאורייתא והכא אמרינן דב"ש גזרו ואפי' למ"ד התם דנפסל גופו מדרבנן מ"מ גזירה ישנה היא ומקמי שמאי והלל הוה כיון דאתינן לספוקי בה אם היא דאוריתא. וי"ל דהתם הוא שלא לאכול תרומה ולא שיפסול במגעו והכא גזרו אפי' במגעו:

הא דבעינן מאן תנא דאוכל ראשון ואוכל שני מפסל פסלי טמויי לא מטמא פי' הרא"ה ז"ל דלאו מאוכל שני קא בעי דהתם בדין שיפסול ולא יטמא דאפילו נעשה האדם האוכל כאוכל עצמו הא אין שני מטמא תרומה אלא פוסל את התרומה ובהא אפי' ר' אליעזר מודה בו אלא עיקר בעיין אאוכל ראשון הוא דקא בעי דכיון דגבי אוכל שני נעשה הוא שני א"כ לגבי אוכל ראשון דין הוא שיעשה ראשון וא"כ אמאי פוסלין ולא מטמאין דהא הוא ראשון וראשון עושה שני בתרומה לפסולי תרומה אחרת:

אוכל שלישי שלישי. פי' ואינו פוסל תרומה במגעו אבל פוסל הקדש משום, דאמרי' בחולין ובפסחים ובכמה דוכתי דראשון עושה שני בחולין ואין שני עושה שלישי אבל בתרומה שני עושה שלישי ואין שלישי עושה רביעי אבל בקדש שלישי עושה רביעי משום מעלה דקדש ואין רביעי עושה חמישי, ועל זה הדרך הולכת כל הסוגיא. שלישי שני לקדש, פי' משום מעלה דקדש הוי שני לקדש לטמא קדש אחר אבל לא נעשה שני לפסול תרומה אלא אוקמוה אדיני' להיות שלישי ואין שלישי פוסל תרומה, וצ"ע לי אמאי לא גזרו נמי באוכל אוכל שני שיהא ראשון לגבי קדש ויש לי לומר דאין ה"נ אלא נקט שני לומר שהוא פוסל את התרומה ואוקמוה אדיני' לענין תרומה ולא בעי לאורוכי לומר ראשון לגבי קדש ושני לגבי תרומה, ודוקא באדם האוכל אמרו שיהא שני משום חומר דאדם אבל אוכל שלישי שיגע בקודש לא אמרינן שיהא דינו כשני לענין דהאי קדש יטמא קדש אחר אלא אוקמא אדיני' שלישי ממש ופוסל ואינו מטמא:

[דף י"ד ע"א] בחולין שנעשו על טהרת תרומה פי' אין אתה מוצא אוכל שלישי שיהא טמא בחולין גרידא כדפרישי' לעיל ובאיזה חולין אתה מוצא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, וי"מ דלרוחא דמלתא נקטי' וכ"ש לתרומה גמורה, ולא נראה לי כן מדברי רש"י ז"ל שפי' דהאי דנעשה שני לקדש משום דחולין שנעשו על טהרת תרומה טהרתה טומאה היא אצל הקדש הילכך שמירה דידה לאו שמירה היא וחיישי' באוכל שלישי דידה דילמא ראשון הוא והוה שני. וכיון שכן דוקא נקט חולין שנעשו על טהרת תרומה. ומ"מ בפסחים נראה דאפי' בתרומה עצמה אמרי' כן דהא מייתי עלה הא דתנן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש דשמירת תרומה גמורה לאו שמירה היא וטהרתה טומאה היא אצל הקדש ואפשר דבהא דר' אליעזר דאמר אוכל שלישי שלישי דלאו דוקא חולין שנעשו על טהרת תרומה אלא ה"ה תרומה גמורה וה"ה קדש כנ"ל:

זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו' ושקיל משקין דתרומה. והא דלא נקט ושקיל אוכלין דתרומה י"מ משום דאין אוכל מטמא אוכל. וקשיא לי דהיינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן אפשר דאוכל מטמא אוכל. ויש לי לומר דאורחא דמלתא נקט דאכיל איניש והדר שתי, והא דנקט ופסיל להו כתב הרא"ה ז"ל דבדין הוא דהוה לי' למימר ומטמא להו שהרי המשקין לעולם תחלה אלא דמשום אידך דאמרינן ופסיל להו נקט הכא נמי ופסיל להו. א"נ כיון דמשקין בפומי' ולמבלעינהו קיימי פסול וטומאה גבייהו חד היא דהא לעולם לא נגעי באחריתי ומשום פיסול גוי' לא מימנע מלמשתי משקין דתרומה דהא לא הוי אלא בכחצי פרס. זמנין דשתי משקין טמאין ושקיל אוכלין דתרומה וכו' וא"ת והא אין משקין ראויין לטמא אחרים אלא אם יש בהם רביעית וכיון שכן אי אפשר שתהא בפיו רביעית ויוכל ליכנס לשם אוכלין וי"מ דבמעיו נמצאים זה עם זה, ולא נהירא דמשקין לא עבידי לאשתיורי בגוף כאוכלין, ולי נראה דמיירי באיש גדול שפיו רחב וצ"ע:

לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין. איכא למידק אמאי אצטריך רבא' למעבדהון טועין גמורין לעשות מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל וה"ל למימר שהיו אומרי' אלו או אלו מטהרין ואכתי איכא למיגזר כיון דסבירא להו דשלשה לוגין מים שאובין מטהרין וי"ל דאי משום הא ליכא למיגזר דמאחר שהי' המנהג פשוט ביניהם ליכא למיחש שיניחו זה מפני זה והשתא דאמרינן לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין הכי הא איכא למיגזר דאינהו סבור שתי טבילות למה אם טבילה ראשונה מועלת למה לי שני' ויבואו לטעות ולומר שהראשונה אינה אלא לנקות עצמם ושלא יהא דבר חוצץ ביניהם ופעמים יבואו לטבול בשלשה לוגין:

מפני שהידים עסקניות הן ופירש"י ז"ל שהידים נוגעות בבשרו ובמקום המלוכלך שבגופו ואסור ליגע בהן