ר"ן (מיוחס לו) שבת כא

הקדש אבל לזב וזבה ששניהם טמאין הוצרך לתקן ולגזור שהרי גם הוא טמא ושמא ישכח האיסור והכרת ועשו זכירה לדבר והרחקה, כן פי' רבי' יהונתן ז"ל:

כיוצא בולא יאכל זב פרוש, פי' זב תלמיד חכם:

אמר רבא רוב עמי הארץ מעשרין הן. פי' והוה לי' גזירה לגזירה לא יהא רגיל שמא יאכילנו ואפי מאכיל לי' לית בה אלא איסורא דרבנן לפי שמעשרין הן. אלא גזירה שמא יהא רגיל אצלו ויאכילנו בימי טהרתו דברים טמאים, וסברא דרבוותא ז"ל דאפי' בשלחן אחד אסור ומיהו איכא מ"ד בזב וזבה דהני מילי אינהו באנפי נפשיהו אבל בהדי אינשי אחריני שרי. א"נ בהיכירא דעבדו בינייהו שרי וכן כתבו בתוספות זה לשונם מכאן מדקדק ר"י דאסור לאכול בשלחן שאשתו נדה אוכלת ואפי בשני קערות, ומיהו יש לחלק בין שולחנם לשלחן שלנו שהוא גדול אמנם צריך להוסיף קצת ולעשות היכירא בנתים או ישב אחד ביניהם עכ"ל:

והני איכא דעות ואיכא שנוי. פי' ושרי או דלמא לא שנא ואסור ת"ש כיוצא בו לא יאכל הזב וכו'. ולי נראה דאעיקר בעיין דשאיל דקא בעי מהו שתישן היא בבגדה קאי ולא אעיקר דיחוייא דקא דחי הני איכא דעות ואיכא שנוי דא"כ מאי ראי' ממתני' דכיוצא בו לא יאכל וכו' דהתם נמי איכא לדחויי דדעות איכא שנוי ליכא כנ"ל. ודוגמתה למעלה גבי הנחה דלא בעינן הא עקירה בעינן וכמו שפי' הרא"ה ז"ל:

מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. פי' דהא אפי' יחוד נאסר מה"ת דילפינן בקידושין מאחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לאשמועינן שבן מתיחד עם אמו ולא אדם אחר כן פי' רבי' יהונתן ז"ל וגם רש"י ז"ל, אבל הרא"ה ז"ל פי' דהא כולי עלמא מודו דפריצותא הוא:

לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות פרש"י ז"ל תשמיש ממש ושאר קריבה אפי' קירוב בשר דרבנן היא והיא בבגדה אפי' מדרבנן ליכא למיגזר עכ"ל. נראה לי פי' לפי' שלא אסרה תורה אלא תשמיש דאשתו נדה אבל קירוב בשר דידה דרבנן היא והיא בבגדה אפי' מדרבנן ליכא למיגזר. ואין נראה לומר שבאשת איש פי' הרב ז"ל דא"כ היכי קאמר דקירוב בשר אינו אלא דרבנן שהרי פי' רבינו ז"ל למעלה דיחוד דאשת איש נאסר מן התורה כנ"ל פי' לפירושו. אלא דקשיא לי דהא קרא דאיש איש אל כל שאר בשרו לא מיירי באשתו נדה. והנכון לי מה שפי' הרא"ה ז"ל שכתב ופליגא דר' פדת הא מלתא דלדידי' אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה מותר דליתא להאי היקישא דהא מדאוריתא אפי' קירוב בשר מותר איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ד' לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות כ"ש דלא איירי קרא בהוא בבגדו והיא בבגדה אלא מדרבנן הוא דאסור באשת איש משום דפריצות בעלמא הוא אבל באשתו נדה דאיכא שינוי ודעות אפשר דמותר ולכולי עלמא גבי בניו ובני ביתו דנזיז מינייהו ישן עמהם הוא בבגדו והיא בבגדה כדאיתא בברכות עכ"ל:

אפי' שום קריבה בעולם אסור. פי' והיינו לא תקרבו:

בימי ליבונך מהו אצלך, פי' ולאותן ימי נקיים קרי להו ליבון מפני שצריכה האשה להיות לובשת חלוק לבנה לראות ולבדוק שמא תראה. ופי' הרא"ה ז"ל דדרכן הי' שכשהיתה טהורה לדין תורה אע"פ שלא היתה טהורה לפי תקנת בנות ישראל שהחמירו על עצמן דלימני שבעה נקיים היתה טובלת משום טהרה אבל היתה נוהגת איסור לבעלה עד שתשלים שבעה נקיים כדין תקנת בנות ישראל וטובלת וטהורה לבעלה והאחרונים נקראים ימי ליבון שמותרת לדין תורה ובאלו הוא, שטעה אותו תלמיד וכן פי' הרשב"א ז"ל:

[ע"ב] שלא נשא פנים בתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאה וכו' פי' הרא"ה ז"ל שהקריבה אסור' כמעשה ומכאן נלמוד שאף בשל סופרים כן הקריבה כמעשה וכל זמן שהמעשה אסור הקריבה אסורה ע"כ:

וסינר מפסיק בינו לבינה. פירש"י ז"ל כמין מכנסיים שהיא חוגרת בו ומגיע ממתני' ולמטה ע"כ:

מתני' אלו מן ההלכות וכו' אסיקנא בגמרא דאאין פולין ואין קורין לאור הנר קאי שמתחלה נחלקו בו ב"ש וב"ה והיו מתירין ב"ה וכשבאו למנין האוסרין והמתירין מן החכמים נמצאו רבים אותן של ב"ש על ב"ה וחזרו בהן ב"ה והסכימו ואסרן ומי"ח דבר שנחלקו בו רבים ולבסוף הושוו היו שנים מהם אין פולין ואין קורין וי"ח דברים אחרים גזרו בו ביום שלא הי' שום מחלוקת כלל ומפרש להו בגמרא ואין אחד מהם נזכר במשנה זו כן פי' רבינו יהונתן ז"ל ובגמרא נפרש מאי נינהו:

גמ' שאלמלא הוא נגנז ס' יחזקאל וא"ת אמאי בקשו לגנזו דהא נביא גדול הי' וי"ל כיון דהוא עצמו לא כתבו כדאית' בבבא בתר'. ועוד י"ל דאע"ג דדבריו נכוחים למבין רצו לגנזו כדי שלא יכשלו בו מי שאינם מבינים. שהיו דברין סותרין דברי תורה. פירש"י ז"ל כגון כל נבלה וטרפה כהנים לא יאכלו ודרשינ' בה כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ודרשינן התם במנחות דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירן על מליקת חולין שהיא נבלה ועוד איכא טובא התם במנחות דכתיב והאלמנה אשר תהי' אלמנה מכהן יקחו דאיכא למידק וכי מן הכהן יקחו מישראל לא יקחו ואתא איהו ודריש דהאי מן הכהן יקחו ה"ק אלמנה מקצת כהן יקחו והיינו כהן