ר"ן (מיוחס לו) שבת כ

ושמעתי לפי שחייב אדם על שגגת שבת קרבן עול' ויורד לכך אמר חטאת שמינה לומר שלא יהיו עופות או סולת אלא חטאת בהמה, וזה אינו דהא אין קרבן עולה ויורד על שגגת שבת אלא קרבן קבוע, ואולי נקט שמינה לצחות השמן וכן אמר אלי מורי נר"י, ואמרו בתוספות דהאי דקאמר לכשיבנה בית המקדש בימיו קאמר דאי לאחר שימות לא אפשר דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא:

גרסת רוב הספרים וכן גריס, רש"י ז"ל לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואי בעית אימא הא והא בשמש קבוע ולא קשי' הא בדמישחא והא בדנפטא. איבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמישחא מאי וכו' והיא הגירסא הנכונה אלא שרש"י ז"ל פירש דשמש קבוע כיון שמורת רבו עליו שמא ימצא דבר מגונה בו ובודקו יפה חיישינן להטי' שהרי דרכו להטות בחול אבל שמש שאינו קבוע לא רמיא עלי' כולי האי ואין דרכו להטות בחול והלכך יבדוק, ואי בעית אימא הא והא בשמש קבוע והא דתניא לא יבדוק מיירי בדמישחא דהואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול והא דתניא בודק בדנפטא דמתוך שהוא מסריח אין דרכו להטות, ואיבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמישחא מאי, מי נימא דשרי דמתוך שאינו קבוע לא רמיא עלי' ואינו מטה או דילמא כיון דהוא מישחא ולא מאיס דרכו להטות בחול. ואמר רב הלכה (כמותו) ואין מורין כן שלא יזלזלו, ושמעי' דרב ירמי' בר אבא שמש שאינו קבוע הוה ובמשחא הוי, ופירושא דחיקא הוא, והרא"ה ז"ל פי' דשמש קבוע שרי משום דבקי הוא ובעיון הקל סגי ולא אתי לאטויי, אבל בשמש שאינו קבוע אסור משום דלא בקי ובעי עיונא טפי, וא"ת והיכי שרינן בשמש קבוע דהא אסרינן לעיל אפי' להבחין בין בגדו לבגד אשתו, וי"ל דהכא שאני מפני נקיות הכוסות והקערות ומפני הסכנה והכין פריקו לה בירושלמי, ומהאי טעמא נמי קא שרו בירושלמי להסתכל בקערה שהוא אוכל מפני הנקיות ומפני הסכנה, איבעית אימא הא והא בשמש קבוע והא דתנא לא יבדוק מיירי בדנפטא דכיון דלא צאיל נהורי' אתי לאטויי והא דתניא בודק בדמישחא משום דצאיל נהורי' ולא, אתי לאטויי. ואיבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמישחא מאי כיון דלא בקי ובעי עיונא טפי אתי לאטויי או דלמא כיון דהוא משחא וצאיל נהורי' לא אתי לאטויי וכו', ושמעי' דרב ירמי' שמש שאינו קבוע ובדמישחא הוה. וזה הפי' נכון:

אמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיות. כתב רש"י ז"ל דמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו נזכר בכולה למחר ומסייע לשבעה הקוראין בתורה בניקודיה ובטעמיה בלחש ע"כ. והיינו דוקא לדידהו שהיו השבעה קוראין והחזן שותק ולמדנו מדבריו ז"ל דהשתא לדידן שהחזן קורא שצריך שלא יקראו הצבור ואפי' אותן שבעה אלא בלחש. גם למדנו שצריך לקרות הפרשה בטעמים:

ואקשי' וכולה פרשה לא מיתבי רבן שמעון וכו' ואם תאמר ואמאי לא מקשי' לי' ממתני' דקתני אבל הוא לא יקרא דמשמע אפי' סידור ראשי פרשיות. תירץ הרא"ה ז"ל דאי ממתניתן הוה אמינא דה"ק הוא לא יקרא בפ"ע אלא עם התינוקות ועם התינוקות שרי לגמרי בכולה פרשה כשנים בענין א' ואפשר דאפי' תינוקות הרבה כל אחד בענינו חשיבי כל חד בהדי רביהו שנים בענין אחד עכ"ל כלומר דאי ממתני' הוה אמינא דדוקא הוא ותלמדיו קורין כולה פרשה אבל היכא שאין תלמידיו קורין מסדר הוא ראשי פרשיות אבל כולה פרשה לא ומלתא דרבה בר שמואל מיירי בדאיכא תלמידו בהדיה והם אינן קורין ומשום הכי אקשי' לי' מהא דתינוקות שמסדרין פרשיות דמה לי הן מה לי רבן כנ"ל. אלא שהרא"ה ז"ל כתב דלישנא דמסדרין משמע בהדי רביהו, ומשנינן אי בעית אימא ראשי פרשיות דלדידי' לא שרי משום חברותא דתינוקות אלא ראשי פרשיות בלבד, אי בעית אימא שאני תינוקות של בית רבן דאימת רבן עליהן ואפי' ראשי פרשיות לא שרי לרבן בכי הא דאימתו עליהן ולא אמרין לי' מידי אבל אינהו שרי מהאי טעמא דאין רשאין ליגע בו ולא לעשות שום דבר בפניו שלא ברשותו. ומאי דתני מסדרין לא שיקרא הוא עמהם אלא שהם מסדרין לפניו עכ"ל. ואיני יודע לישב ההלכה על זה הפי' ולא התירוץ שתירץ למעלה עם זה הפירוש:

ומהא דפרקי' אימת רבן עליהן דקדקו בתוספות דמותר לקרות ביום כפור אפי' ביחיד ולא חיישי' שמא יטה דמתוך שהוא יום כפרה וסליחה אימת היום. עליו ע"כ:

[דף י"ג ע"א] כיוצא בו לא יאכל הזב וכו'. פי' כשם שעשו הרחקה להטיית הנר שאסרו לקרות לאורו כיוצא בו לעשות הרחקה לעבירה אמרו לא יאכל הזב וכו' תניא ר"ש בן אלעזר וכו' אלא לא יאכל הזב עם הזבה. פי' אע"פ ששניהם טמאים ושניהם חולים דזיבה בין באיש ובין באשה משום חולי הוא ושמא תאמר מרוב חוליים ומכאובם ומרירותם לא יבואו לידי הרגל עבירה אם יאכלו בקערה אחת אפ"ה גזרו חכמים שמא יבא לבעול אותה שהיא בכרת וכ"ש טהור עם הזבה שאסור דאיכא למיחש לעבירה שהרי לב האיש אינו דואג עליו אבל לא הוצרכו לגזור שכ"כ פרצה טהרה בישראל כלומר זריזין ורגילין לשמור עצמן מן הטומאה אע"פ שאין באכילתן יחד ולא בטומאתן איסור לאו וכרת מפני שהיו כולם אוכלי טהרות ואוכלין חוליהן על טהרת