ר"ן (מיוחס לו) שבת קפא

אף לגסה ואפשר דמשום הכי מסקי' בקשיא משום דאי מעיינת בה שפיר לא תקשי מתני' לרב הונא כנ"ל. וכן נראה מפי' ה"ר יהונתן ז"ל שפי' מתני' אליבא דרב הונא דלר' יהודה מתיר בחרובין לדקה דס"ל שוויי אוכלא משוי' מטרח באוכלא לא טרחי' ולרבנן בגדיים דקים דהיינו שוויי אוכלא לא אבל בגדולים דהוי מטרח באוכלא טרחי' ע"כ, ומורי ז"ל פי' מתני' אליבא דרב יהודה דרבנן ור' יהודה לא פליגי דלכולי עלמא שוויי אוכלא משוי' מטרח באוכלא לא טרחי', וחרובין דומיא דשחת דרכיכי ובהא פליגי דרבנן אסרי אפי' לדקה וכ"ש לגסה דמטרח באוכלא הוא ולא טרחי' ור' יהודה סבר דחרובין לבהמה דקה שוויי אוכלא הוא ומשוי' אבל לגסה מודה להו דמטרח באוכלא לא טרחי' ע"כ [ע"ב] בבשר פילי. דאפי' כלבים גדולים אי אפשר לאוכלה בלא חיתוך אי נמי בשאר נבלות ובכלבים קטנים דאי אפשר לאוכלן בלא חיתוך:

מתני' אין אובסין את הגמל וכו' פי' משום טירחא יתירא ומשום דמיחזי כעובדין דחול שכן דרך הטייעין ההולכים במדברות ואין מצוי להם מקום לקנות מספוא לגמליהם ואובסין אותן ביישוב כשיעור אוכלם לשלשה ימים או לד' ימים:

אבל מלעיטין וכו'. מפרש בגמ':

ומהלקטין לתרנגולין פי' היינו מלעיטין אלא שבבהמה נופל לשון הלעטה ובתרנגולין הלקטה:

גמ' אלא יוני שובך ויוני עליי' משדא קמייהו נמי לא. כלומר מדנקט תרנגולין ש"מ דדוקא תרנגולין אבל יוני שובך ויוני עליי' לא ומאי טירחא איכא בהא:

מכלל דהמראה בכלי כלומר דכיון דהלקטה הוי במקום שאינה יכולה להחזיר והיינו הלעטה דמתני, מכלל דהמראה דאסור הוי בכלי וקשיא לר"י תרתי חדא המראה ועוד הלעטה דקאמר שהוא במקום שיכולה להחזיר:

אלא שאני מיא דשכיחי כלומר לעולם מזונות דלא שכיחי נותנין אפי' לפני יוני שובך ומיא לא משום דשכיחי והן מעופפות ומוצאות מים הרבה בנהרות ובאגמים אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ויוני הדרסאות לפי שאין דרכן לעוף חוץ לבית ואין המים מצויין להם:

תנו רבנן אין גובלין את הקלי. פי' ואע"ג דאפר הוא מתחלתו גזרינן האי קמח אטו שאר קמח ויש אומרים לא גזרי ומאן יש אומרים ר' יוסי בר' יהודה היא דאלו לא קא אסר במורסן ואפר בנתינת מים וכ"ש הכא דמין קמח הוא:

[דף קנ"ו ע"א] ושוין שבוחשין את השתית. פירוש שמערבין את השתית שהוא קמח מתבואה שנתיבשה כשהיא קלוי' בתנור והוא קמח של קלי ומערבין אותה בתנור וגם מים קצת ואפי' מאן דאסר לגבל את הקלי מודה בהא דמיירי ברכה הרבה דאין זו לישה והיינו דנקט לישנא דבוחשין ולא אמר גובלין:

דקא גביל וספי לחורי. כלומר גביל מורסן ע"י שינוי ומהלקט לי' למקום שאינה יכולה להחזיר בטש בי'. הכהו ברגלו:

גובלין ולא ספין. גובלין ע"י שינוי ולא ספין למקום שאינה יכולה להחזיר, ודלא לקיט בלישני' מהלקיטין. כלומר עגל קטן שאינו מלומד לאכול מהלקיטין אותו במקום שיכולין להחזיר ואע"ג דהוא אינו יכול להחזירו מרוב קטנותו מ"מ כיון שהוא במקום שהגדולים יכולין להחזיר לית לן בה:

חדא קמי חדא תרתי קמי תרתי שפיר דמי. פי' מדה אחת שרגילין לתת לפני בהמה בחול מותר לגבל בשינוי ולתת לפני' בשבת כמדתה בחול, וכך תרתי האוכלות בחול באבוס אחד מותר נמי לגבל ולתת לשניהם, אבל תלתא קמי תרתי שיגבל לשנים כשיעור שלשה אסור וכ"ש תרתי קמי חדא דכיון דבחול לא יהיב להו כי האי הוי טירחא דלא צריך:

עולא אמר אפי' כור אפי' כוריים.. פי' כיון דמשני ועוד דמורסן לאו בר גיבול הוא אפי' כור אפי' כוריים שרי:

[ע"ב] שקלה למכבנתא דעצתה וכו' כלומ' נטלה אותו מחט שמשימות בראשן ונעצה אותה בחתך הכותל וכשהנחש בא נזדמן אותו מחט בעינו, למחר נטלה המחט מן הכותל ויצא הנחש נעוץ במחט וא"ל ר' עקיבא מאי עבדת וכו'. דסתנא. פי' החתיכה שהגיע לי רסיו"ן בלעז:

אמרו לה כלדאי בריך גנבא יהוי. כלומר רב נחמ' . בנך יהי' גנב והיא מרוב פחדה לא שבקתיה לגלויי רישי' ואמרה לי' כסי רישך ובעי רחמי כי היכי דתיהוי אימתא דשמיא עלך. כלומר בקש רחמים שלא ישלוט בך עין הרע בכיסוי הראש ובאימה כדי שישמע תפלתך ולא נתכונה אלא שיתפלל שישתנה מזלו לטובה ולא יהי' גנב אלא שלא רצתה לגלות לו לבנה. יומא חד הוה גריס רב נחמן תותי דיקלא ולא הי' הדקל שלו אלמי' יצרי' הגביר עליו יצר הרע ועלה לדקל ונטל אשכול של תמרים בשניו הרי שנשתנה מזלו ונתקיימו דברי כלדאי באשכול זה של תמרים, כנ"ל פירושה:

[דף קנ"ז ע"א] התם בארזי ואשוחי פי' שהן עומדין לבנין ומתוך שדמיהן יקרין אדם קובע להן מקום ומקצה להן מדעתו ובהא אפי' ר"ש מודה:

נדרה עם חשכה. דהיינו בשבת סמוך למוצאי שבת מפר עד שלא תחשך דהפרת נדרים כל היום דכתיב ביום שמעו ולא מעת לעת וכיון שכן הפרת נדרים אפי' שלא לצורך דאי לא מפר בשבת תו לא מצי מפר אלא על ידי שאלה והתרה לחכם ואין אדם רוצה שתתבזה אשתו: