ר"ן (מיוחס לו) שבת קפב

ת"ש דאאקיקו לי' רבנן וכו' כגון שנדר בדבר שהוא צורך השבת שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין: והתירו לו נדרו ואע"ג דמיחזי כדין ואין דנין בשבת: מתני' פוקקין את המאור. פי' הוא ארובה שמניחין בגג או בכותל כזרת או יותר להכניס ממנה אורה ונקראת מאור וקאמר ר' דסותמין אותה בשבת דמיירי בשהי' קשור בו הדלת שפוקקין ונתקן שם לכך אלא שהי' נגרר בארץ ואתיא אליבא דרבנן דאמרי דאוסופי אהל עראי מותר הא אם לא נתקן מערב שבת לכך אסור לכ"ע שהרי אסור לעשות אהל עראי לכתחלה ואין זה אוסופי אהל. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל וצריך עיון שהרי מעשה לכתחלה הי' בלא שום תיקון בעולם מאתמול ע"כ: אמר רב יהודה הלקטי קטנה היתה. פי' שביל קטן בין שני בתים ובאותו שביל הי' מת מונח תחת הגיגית והיא היתה סדוקה ומונחת על גבו כלומר שלא היתה כפוי' אלא דרך שולים האהילה על המת והמת הי' כנגד סדק הגיגית והגיגית היתה מגעת מכותל בית זה לכותל הבית שכנגדו שאם לא כן היתה הטומאה יוצאת ולא הוצרכו לפקוק המאור ולפני מות המת פקקו המאור בטפיח שהוא כלי חרס דרך שוליו שאינו מיטמא מגבו אלא מאוירו וכל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה. והוצרכו לפקוק המאור קודם שמת לפי שחששי שמא אין באותו סדק הגיגית פותח טפח כדי שתצא הטומאה דרך הסדק ונמצא שמביא המת טומאה לאותן בתים דרך חורי הכותלים שתחת הגיגית, ואח"כ קשרו את המקידה שהוא כלי חרס עגול כטפח למדוד אם יש באותו סדק של גיגית טפח כדי שתעלה הטומאה דרך הסדק ולא יצטרכו לפקוק החורים אלא שיפתחו אותם. ואני שמעתי דאפי' יש בסדק הגיגית פותח טפח דוקא בשאין בו מן המת אלא כשיעור טפח או כשיעור הסדק שאם יותר אפי' הי' בגיגית פותח טפח אין הטומאה יוצאת דאנן בעי' שכל הטומאה תהי' כנגד הסדק, וה"ר יהונתן ז"ל כתב שנינו במשניות של אהלות שאם הטומאה כנגד האויר אע"פ שאין באויר פותח טפח הבית טהור: [ע"ב] באוונא דמיא. היא גיגית מלאה מים: מדידה דמצוה. כגון מקוה שהוא לדבר מצוה אבל בגיגית מאי מצוה איכא: סליק פירקא וסליקא מסכתא ברחמי שמיא