ר"ן (מיוחס לו) שבת קפ

משתמש הוא מן האילן כשתולה כליו בסכך:

ה"ג רש"י ז"ל אלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה בי"ט. כלומר אפילו שלש בידי אדם אי צדדין אסורין אמאי עולין לה בי"ט, ופריק בדלא אכפיי' וצדדין אסורין וסיפא כיון דאיכא שלש דפנות לצד האילן לא אתי לאשתמושי באילן ולא אתי לסכך בה אחר שאינו כפוי. וא"ת לוקמה רישא וסיפא בדאכפיי' וסיפא כיון דאיכא שלש דפנות מיירי שלא סמך הסכך על האילן:

פרש"י ז"ל דאי אפשר לאוקומי סיפא בדאכפיי' דכיון דאיכא שלש דפנות ולא בעי למסמך הסכך על האילן ודאי לא טרח לאכפיי', ולי נראה דאי סיפא בדאכפיי' אי אפשר שלא יצאו קנים מן הסכך ונסמכין באילן אחר שהוא כפוי ונמצא משתמש בגוף האילן מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר צדדין אסורין פי' דמיירי בסוכה שיש בה שתי דפנות בידי אדם וא' באילן וכגון דחק בי' באילן וסכיך בי' ונמצא משתמש בצדדי האילן וס"ל לת"ק אין עולין לה בי"ט:

והכא בצידי צדדין קמיפלגי. כלומר שהגזע צדדין והקנים הנתונין בנקבי הגזע הוו צידי צדדין, ולי נראה שהקנים שנעץ באילן לעשותן דופן הם צדדין והסוכה שסומך עליהן צידי צדדין ונמצא דכשהוא תולה פירות בגג הסוכה או ענינים אחרים משתמש בצידי צדדין, ולעיל לא משמע הכין דאקשי' מינה לרבה דאמר צדדין אסורין, ואפשר דהכי קא מקשה דהא למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב דכלכלה רשות היחיד ואינו יכול ליטול משם העירוב דהוה לי' כנוטל מרה"י לר"ה וכיון דאינו יכול לאוכלו הויא לה סעודה שאינה ראוי' ואינו קונה שביתה:

[דף קנ"ה ע"א] טעמא דנעץ יתד באילן:

פי' דהוה לי' יתד צדדין ונמצא דכשהוא נוטל עירובו מן הכלכלה משתמש הוא בצידי צדדין:

הכא בכלכלה דחוקה עסקי' וכו'. כלומר לעולם צדדין מותרין למאן דשרו צידי צדדין וה"ה הכא דהוה מצי לאנוחה באילן גופי' דהוה לי' כלכלה צדדין ומצי לאשתמושי בכלכלה אלא הכא מיירי בכלכלה שפי' קצרה ובעוד שהוא מכניס בה"אא ליטול עירובו מניד האילן והוי כמשתמש באילן גופי' והילכך כי איכא יתד הוא דשרי ואי לא לא:

לא לינחי' איניש אדיקלא. כלומר אסור לתת הסולם על הדקל לפי שמשתמש בצדדין דהוא הסולם אלא לינחי' אגוזא לבר מדיקלא ינעוץ קנה בדקל ויסמוך באותו קנה הסולם דהוי אותו קנה צדדין והסולם צידי צדדין וכי סליק לא לינח כרעי' אגוזא דהיינו באותו קנה הנעוץ באילן דהוא צדדין אלא ליתנח אקנים דהיינו על שליבות הסולם, וה"ה בבהמה בעוד שהמרדעת בה ומשתמש במרדעת כנגד צידי הבהמה דשרי דהרי היא צידי צדדין:

מתני' מתירין פקיעי עמיר כלומר מפזרין כדי שיהו יפין לה לאכלן דכשהן מכונסין הן מתחממין ומריחה ריחם וקצה בהם. ומפספסין את הכיפין, כלומר מוללין אותן לחותכן ביד שיהו נוחין יותר לבהמה לאוכלן, כן פי' ה"ר יהונתן ז"ל:

גמ' פקיעין תרי שאינו נאגד אלא בשני קשירות לכל ראש וראש. כיפין תלתא שיש קשירה אחרת באמצע:

קסבר רב הונא למטרח באוכלא טרחי'. פי' דהא ב פקיעין וכיפין כיון דבני אכילה נינהו בלא התרה ופספוס נמצא דאינו מתירן ומפספסן אלא לתענוג הבהמה וכיון שכן אם אנו טורחין בו בשבת להתירן ולפספסן בהיתירא טרחי' ולא איכפת לן. אבל זירים שהם ענפי האילנות ואין דרך הבהמות לאוכלן אלא א"כ הן מותרין ומפוספסין נמצא דכשהוא מתירן ומפספסן משוי להו אוכלא בשבת ושוויי אוכלא לדבר שאינו אוכל בשבת לא משוינן:

וה"ק מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה. פי' דבהתרתן משוי להו אוכלא דאי אפשר לאוכלן בלא התרה אבל פספוסי לא דהא אפשר לאוכלן בלא פספוס. אבל כיפין שהם ענפי האילנות ואי אפשר לאוכלן בלא התרה ופספוס מתירן ומפספסן אבל זירין דאפשר לאוכלן בלא פספוס אסור לפספס דשוויי אוכלא משוינן מטרח באוכלא לא טרחינן:

תנן אין מרסקין את השחת וכו' כלומר וריסוק היינו פספוס אלא דלשון פספוס נופל בעמיר וריסוק בשחת:

היכי משכחת לה. כלומר שאין אוכלין שחת דאשוני בלא פספוס ופספוס משוי לי' אוכלא. בעילי זוטרי שהם עיירים קטנים שאין להם כח כל כך בפיהם לאכול שחת דאשוני בלא פספוס אבל גדולים דאכלי בלא פספוס שרי דמטרח באוכלא הוא וטרחי' ואע"ג דבין דקה ובין גסה קתני אפשר דמאי גסה עילי זוטרי ומאי דקה דקה שבדקות:

האי ר' יהודה מתיר בחרובין לדקה וכ"ש לגסה. כלומר אי מטרח באוכלא שרי ר' יהודה בדקה כ"ש לגסה דלית בי' טירחא כולי האי ובלא פספוס סגי ומצי למיכלינהו כנ"ל. וקשיא לי ומאי קושיא דילמא ת"ק אסר בדקה דס"ל שוויי אוכלא לא משוי' ור' יהודה מתיר בדקה ולא בגסה דס"ל דמטרח באוכלא לא טרחי' שוויי אוכלא משוי' דמה לנו לטרוח בעבור הבהמה כיון שהיא יכולה לאכול אבל שוויי אוכלא כדי שלא תמות בהמה שרי. כתב רש"י ז"ל דכיון דת"ק בדאקושי קאמר וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא הוה לי' למיתני' ור' יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה ועוד הוה לי' זירין נמי להתיר ולפספס דשוויי אוכלא הוא ע"כ. ולא הבנתי דמאן לימא לן דרבנן ור' יהודה בהא פליגי דלרבנן לדקה הוי שוויי אוכלא ולא לגסה ולר' יהודה