ר"ן (מיוחס לו) שבת קעח

כנ"ל פי' שמוטה זו וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:

מתני' כותי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. פירש"י ז"ל שהביאן הכותי בשבת בשביל ישראל לא יספוד בהן ישראל עולמית ומשום קנסא כיון דמוכחא מלתא דבשבילו הובאו דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת ע"כ:

עשו לו ארון וחפרו לו וכו'. פי' ז"ל עשו לו ארון בשביל כותי או למכור. יקבר בו אותו ישראל מיד בלי המתנת בכדי שיעשו:

גמרא רב אמר ממקום קרוב ושמואל אמר חיישי' וכו'. דרב לחומרא ושמואל לק' אית ספרי דגרסי מתני' כותי' דשמואל דייקא ותניא כותי' דרב כותי' דשמואל דייקא מדקתני עשו לו ארון וכו' יקבר בו ישראל דתלי' לקולא דמספיקא לצורך כותי נעשה. ותניא כותי' דרב דתנן עיר שישראל וכותים דרין בתוכה מחצה על מחצה ימתין כדי שיחמו חמין, פירש"י ולא תלי' לקולא דאדעתא דכותי מיחממי ומותר מיד אלא אדעתא דישראל מיחממי וצריך להמתין והא דקתני גבי חלילין לא יספוד בהן ישראל דמשמע עולמית התם הוא שהובאו בשביל ישראל ומוכחא מלתא אבל במרחץ הואיל ואיכא כותים ואיכא למימר דאדעח' דידהו מיחממי לא מוכחא מלתא כולי האי ע"כ תורף פירושו. ונראה לי דלהאי גירסא דקאמר דמתני' כותי' דשמואל דייקא מדקתני עשו לו ארון וכו' יקבר בו ישראל לא היה לו לפרש ז"ל עשו לו ארון בשביל כותי אלא עשו לו ארון סתמא ולא ידעי' אי לכותי או לישראל ובהא הוא דתלי' לקולא ולומר דלצורך כותי נעשה ומותר לישראל למוצאי שבת מיד וכן מוכח לפי פירושו בגמ' דאוקימנא לה בקבר העומד באסרטיא. וה"ר יהונתן ז"ל פי' כותי שהביא חלילין בשבת אפי' לצורך כותי ובין שתלשן בשבת ובין שהיו תלושין מערב שבת לא יספוד בהן ישראל דאע"ג דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הכא שהובאו לשם כותי שהי' בדין שיהו מותרין אפי' לבו ביום אפי' הכי במת החמירו משום לועג לרש כי היכי דלא לתהני ממעשה שבת בדבר שאין לו בו צורך גדול אלא אם כן יש לתלות שבאו ממקום קרוב ואע"ג דמחמרי בחלילין והקלו בקבר וארון שנעשו לצורך כותי לקברו בו מיד ואין צריך המתנה, קבר וארון שאני שהן צורך גדול למת נראה, שהוא, ז"ל מפרש שרישא דלא יספוד בהן ישראל לעולם אפילו בהמתנה אלא אם כן ידוע שבאו ממקום קרוב וכמו שפירש רש"י ז"ל (ואינו נכון) אלא שהוא ז"ל הפריז על מדותיו בגמ' גבי רב דאמר ממקום קרוב ממש שפי' דבידוע לנו מקום קרוב אז מותר ישראל לספוד בהן מיד ואם ספק ימתין בכדי שיבואו ממקום רחוק. והוא ז"ל גריס אמר רבא מתני' כותי' דשמואל דיקא דתנן עיר שישראל וכותי וכו' ומדר' יהודה קא מייתי סייעתא דאמבטי קטנה תלי' לקולא ולומר דמשחשכה הוחמה ע"י עבדים הרבה וקומקמין הרבה והא דמחצה כותי ומחצה ישראל לא קשיא דבהא אפי' ר' יהודה מודה דצריך להמתין דכיון שהיא מרחץ גדולה וליכא רוב כותים א"כ אדעתא דכולהו מיחממי וכיון דלא פליגי ר' יהודה ות"ק ודיקא מתני' כותי' דשמואל הלכתא כותי', ובהלכות מפרש איפכא וס"ל דר' יהודה פליג והלכת' כת"ק:

ואמאי הכי נמי לימא ימתין בכדי שיעשו. פרש"י ז"ל דאיקבר בו ישראל קאי דמשמע מיד ואמאי ימתין בכדי שיעשו דשמא בשביל ישראל נעשה ופריק בעומד באסרטיא דמוכחא מילתא דנעשה בשביל ישראל, וה"ר יהונתן ז"ל פי' דאסיפא דלא יקבר בו עולמית קאי ולומר דלמה לא יקבר בו עולמית דהא סגי בהמתנת כדי שיעשו ופריק דמיירי בקבר העומד באסרטיא דאיכא משום לועג לרש כיון שנעשה בפרהסיא ונודע לכל שחללו ע"ז המת את השבת וגם הארון עשו ע"ג ולפי' מחמרי' בי' דלא מהני לי' בכדי שיעשו והוא הנכון:

מתני' עושין כל צרכי המת סכין אותו. בשמן ומדיחין אותו במים וכו':

[ע"ב] והא אמר רב יהודה וכו' בקש להדיח לו קרקע אמר לו אין מדיחין פי' וקס"ד השתא דמפני שהקרקע אסור לטלטל אמר לי' דאין מדיחין וכיון שכן קשיא לי' מתני' דהא במתני' קא שרי להדיח את המת אע"ג דלאו בר טלטול הוא ופריק דקרקע בקרקע מיחלפא כלומר דלאו משום דקרקע לאו בר טלטול אסר לי' אלא משום דילמא אתי לאשויי גומות ואע"ג דסתם מרחן של רצפת אבנים וליכא למיחש לאשוויי גומות גזרי' אטו קרקע אחר אבל לאסור הדחת מת אטו הדחת קרקע לא גזרי':

ופוקקין את נקביו. של מעלה ושל מטה בבגד או בתבן שלא יכנס בהן הרוח ויתפח:

זה פרש. פי' דאמרי' בירושלמי וכן בגמר' דאחר ג' ימים כרסו נבקעת על פניו ואומר לו טול מה שגזלת ונתת בי וזהו גלגל מלשון גלל ואל הבור היינו פניו שא בהן פיו שהוא כבור כנ"ל:

מתני' אין מעצימין עיניו של מת פי' כדי שלא יזיז ריסי עיניו. ולא בחול עם יציאת נפש לפי שהוא ממהר נפשו למות והוי כאלו שופך דמים דגוסס בידי שמים דברי הכל חי הוא:

כל זמן שאדם חי. פי' דדריש וחתכם וחיותכם:

ועודן בידך כלומר שהחיים והממון בידך:

[דף קנ"ב פ"ח] אמר רב חסדא ינקותא. פי' הבחרות, דכשהוא זקן אינו חוזר לבחרותו כלילא דורדא הוא הדור כמו הורד