ר"ן (מיוחס לו) שבת קעז

ולחשב כך וכך אני צריך להוציא בבנין זה:

[ע"ב] וליטעמיך תקשי לך היא גופה. פרש"י ז"ל ברייתא קמייתא דשל מלך ושל מה בכך דרישא קתני חשבונות שעברו אסורין וסיפא קתני ושל מה בכך מותרין דהיינו חשבונות שעברו ופריק דרישא לא עברו לגמרי ממש שהרי עדיין שכר הפועלים עליו ולא פרעם, וסיפא דשל מה בכך שעברו לגמרי שכבר פרע לפועלים. ולהאי פירושא קשיא לי לישנא דולטעמיך דאורחא דתלמודא דמברייתא דקא מקשה אהדר לי' וליטעמיך אותה ברייתא נמי אקשי לך ולומר דליכא לאות' בריית' דמשבשתא היא והנכון לפרש וליטעמיך ברייתא גופה דאקשית לי תקשי לך דרישא קתני מותר לומר כך וכך פועלין הוצאתי וסיפא קתני אבל לא יאמר כך וכך הוצאתי ולא ס"ל למקשה דמשום כך וכך אני עתיד להוציא נקט לה ולא ס"ל דהאי נמי חשבונות שאינן צריכין הן, אי נמי ס"ל דכל חד וחד באפי נפשי' היא ופריק אלא לא קשיא כלל לא ברייתא גופה ולא מברייתא לברייתא דרישא דברייתא דאקשית לי דליכא אגרא דאגירא גבי' והיינו חשבונות של מה בכך וסיפא דברייתא דאקשית ל' בדאיכא אגרא דאגירא גבי' שלא פרע לגמרי לפועלים והיינו כך וכך הוצאתי וכך אני עתיד להוציא כלומר פרעתי ועוד אני חייב להם לפרוע והיינו רישא דברייתא קמייתא שלא עברו לגמרי דעדיין שכר הפועלים עליו וכמו שפרש"י ז"ל. ובהא ניחא לי דלכולהו ברייתא משמע דחשבונות העתידין להיות אסור והיינו חשבונות של מה לך דשרי כמו שפירשנו אלא דלא קשיא כלל דכל חשבון שעתיד להוציא הוא שחושב כמה יש לי להוציא בבנין אבל אינו חושב כמה הוא חייב לפועלים דהא ליכא אגרא גבי' וברייתא דקתני ושעתידין להיות אסור פי' שחושב כמה שכר יש לו עדיין לפרוע לפועלים אבל אינו חושב כמה יש לו להוציא בבנין דההוא ודאי שרי דהיינו של מהלין כנ"ל:

מתני' אין מחשיכין על התחום. פי' להיות מזומן שתיכף שיחשיך שישכור פועלים שיש חוץ לתחום וגם להביא פירות שיש חוץ לתחום דגזרי' שמא שכח ויצא בשבת חוץ לתחום כיון שעיקר הליכתו והחשכתו לצאת חוץ לתחום מיד במוצאי שבט או שמא יביא פירות בידו. אבל מחשיך הוא לשמור שדותיו שהם תוך התחום, אבל להחשיך תוך התחום לשמור פירותיו שחוץ לתחום אסור דגזרי' דילמא מישתלי ונפיק חוץ לתחום כנ"ל, אבל לשמור שדותיו שהן תוך התחום מותר ולהביא פירות אפי' אותן שהן חוץ לתחום ולא גזרי' שמא יצא חוץ לתחום או שמא יתלוש ויביא פירות כיון שעיקר החשכתו לא היתה מחמת תלישת הפירות והבאתן. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל דקמ"ל מתני' דלא מצרכי' לי' שיתעכב שם בכדי שילך שם משחשכה כי היכי דלא לתהני ממעשה שבת שהלך שם בשבת ושמר השדה וכל אשר בו עכ"ל:

אמרי' בין קודש לחול כתב רש"י ז"ל להיכירא בעלמא ללוות את המלך, ועבדי' צורכין ואח"כ אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ"ש דאי אבדיל בתפלה דמותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס עכ"ל. מדבריו נראה לי דאפי' לא הבדיל בתפלה אי מבדיל בין קדש לחול מותר לעשות צרכיו. אבל אין ללמוד מדבריו דאי אבדיל בתפלה דשרי לעשות צרכיו אפי' לא אמר המבדיל בין קדש לחול. וה"ר יהונתן ז"ל פי' כי הוינן במערבא הוה אמרי' המבדיל וכו' כלומר ועדיין לא התפללנו תפלת ערבית ונמצא שלא הבדלנו בתפלה והוה אמרי המבדיל וכו' עכ"ל. מדבריו נראה דאי אבדיל בתפלה דמותר לעשות מיד צרכיו:

[דף קנ"א ע"א] מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי. נראה לי פירושא בשעירב זה לצפון וזה לדרום וזה אינו יכול לילך לשמור שדהו שבצפון וזה גם כן אינו יכול לשמור שדהו שבדרום וקמ"ל דאף על פי שכל א' אינו יכול לילך לשדותיו מותר לומר זה לזה לשומרו הואיל ואם לא עירבו היו יכולין כל אחד להחשיך ולשמור שדהו וכיון שהיו יכולין להחשיך מותר לומר זה לחבירו לשמור והיינו דקאמר לי' אבא שאול לת"ק מי לא מודית וכו' דהא בין ת"ק בין אבא שאול כולהו פשיטא להו הא דשמואל וכטעמא דאמרן דהואיל ואם לא עירבו הי' יכול להחשיך כל א' לשמור שדהו מותר אף לומר לחבירו כן וכיון שכן הא בהא תליא דכל שמותר להחשיך מותר לומר לחבירו לשומרו וכל שמותר לומר לחבירו מותר הוא להחשיך וא"כ אמאי קא תנית החשכה דלשמור דמשמע דדוקא החשכה דלשמור הוא דשרי הא החשכה אחריתי לא וליתא דהא איכא כמה החשכות דשרי וה"ק לי' לת"ק נקוט כללא למלתך ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ואיכא בהא דברים של רשות ושל מצוה דרשות כגון להחשיך להביא בהמה שהיתה חוץ לתחום דהואיל והוא מותר לילך ע"י בורגנין ומביאה אצלו רשאי באמירתו קרי' בי' וכל שהוא רשאי באמירתו מותר להחשיך עליו אי נמי שיכול לילך ע"י בורגנין וקוראה והיא באה. דמצוה נמי כגון להחשיך לפקח על עסקי כלה הואיל והוא מותר לומר לחבירו בשבת שילך תיכף שיחשיך למקום פלוני להביא ארון והילכך סיפא דקתני מחשיכין על התחום על עסקי המת וכו' אבא שאול היא. והא דאמרי' כלל לאתויי מאי לאו מעסקי המת ועסקי כלה קא מייתי' דהא מתני' היא אלא לאתויי כללא דליתא במתני' דהיינו מחשיכין על התחום להביא בהמה וכו' לפי שהוא דבר של רשות